0 Comments
חריקת בלמים אינה מתרחשת רק בכביש, היא קורית לנו מדי פעם גם בעיצומה של הליכה תמימה, עת נתקלת רגלנו בצואת כלבים. מניחה שכולנו מכירים את התסריט הזה....
מעבר למפגע האסתטי ול"ניחוחות" הלא נעימים, מפגש עם צואת כלבים יכול להיות בעייתי ואף מסוכן בריאותית לנו וכן -גם לכלבינו. הנה מספר נקודות למחשבה: העברת מחלות לבני אדם- אמנם מעט מאוד מחלות עוברות בין כלבים לאנשים וסכנת ההדבקות קטנה בייחוד אם הכלב מחוסן ומתולע באופן קבוע אך תולעים מסויימות וגם חיידקים כגון סלמונלה אם מצויים בצואת הכלב, יכולים לעבור לאדם. העברת מחלות לכלבים- שיעור ההדבקה בין כלבים הוא גבוה במיוחד. אם הכלב שלכם נתקל בצואה נגועה של כלב אחר הוא יכול לחטוף הרבה דברים, החל מקלקול קיבה ועד מחלות קטלניות במיוחד כמו תולעת הפארק ופרוו. תולעת הפארק - כלבים נדבקים ע"י אכילת זבל/ צואת כלבים/ שאריות מזון אם מצויות בהם חיפושיות זבל נגועות (כלב נגוע מפריש בצואה ביצי תולעת הפארק). מחלת הפרוו - מחלה ויראלית ארורה הפוגעת בגורי כלבים לא מחוסנים. במקרה של הפרוו הכלב לא חייב לאכול את הצואה, מספיק שכלב אחר נגע בה ונשארו הפרשות על פרוותו וכלבכם תוך כדי משחק איתו מלקק את פרוותו (אפשרות נוספת להדבקה היא שאריות צואה נגועה שדבקו בסוליות נעליכם) כעס מיותר וגילויי חוסר סבלנות/סובלנות כלפי כלבים- הכלבים לא אשמים אך האצבע המאשימה מופנית קודם כל לעברם (יקום מי שנשאר רגוע ושלו אל מול מפגש לא נעים של סולייה עם צואהJ) אז מה עושים??? אוספים !!! ו...מכוונים את הכלבים למקומות הנכונים
אנחנו לא יכולים למנוע מכלבינו האהובים לעשות את צרכיהם, זוהי דרך הטבע, אך מתפקידנו לדאוג לסביבה נקייה ובריאה, אם על ידי איסוף הצרכים ואם על ידי הכוונת הכלבים לשטחים מתאימים. באופן כללי, אני ממליצה לכם בחום לצאת תמיד עם כלבכם לטיול משותף ולא לתת לו להסתובב לבדו בחוץ. מעבר לפעילות הגופנית, לחוויה ההדדית ולחיזוק הקשר, יש פה גם עניין של פיקוח ומניעת סכנות הן לבני האדם והן לכלבים. אז צאו לטיול משותף, קחו איתכם שקית קטנה לאיסוף הצרכים ושקית נוספת עם חטיפים טעימים לתגמל את כלבכם על התנהגויות טובות. טיול נעים ונקי! ע"פ עיקרון שניסח הפסיכולוג דיוויד פרימק, התנהגויות בעלות סבירות גבוהה יכולות לשמש כחיזוק להתנהגויות בעלות סבירות נמוכה. פרימק טוען שפעילות שכיחה ואהובה (כמו צפייה בטלוויזיה, משחק בחוץ, או בעידן שלנו משחק בסמארטפון) יכולה להוות חיזוק לפעילות פחות שכיחה (או פחות מעוררת התלהבות, כגון הכנת שיעורי בית, סידור החדר וכו'). באמצעות עיקרון פרימק, ניתן לחזק התנהגויות רצויות בקרב ילדים אשר מבינים שכדאי להם לבצע פעולה מסוימת מכיוון שזה ישתלם להם כי אחרי ביצוע הפעולה, הם יקבלו רשות לעשות משהו אהוב. אז איך זה קשור לכלבים אתם שואלים? ובכן, את אותו עיקרון בדיוק ניתן ליישם על כלבינו האהובים על מנת לחזק אצלם התנהגויות רצויות. ההתנהגות השכיחה (מה שהכלב שלכם רוצה; לצאת החוצה) = החיזוק ההתנהגות הנדירה יחסית (ההתנהגות שאתם רוצים; ישיבה רגועה) = המחוזקת. לדוגמא- כשהכלב מתרגש לפני יציאה מהדלת, נבקש ממנו קודם לשבת. רק לאחר שישב, הוא יקבל את החיזוק שלו- היציאה מהדלת. מהם היתרונות ביישום עיקרון פרימק בעבודה עם כלבים? "הסחות דעת" יכולות לשמש כחיזוק באילוף כלבים, הרבה פעמים אנו מחשיבים את הסחות הדעת שבחוץ כמכשולים לאימון, אך על פי עיקרון פרימק יש לנו פתח לשנות את החשיבה שלנו ואת התנהגות הכלב, על ידי כך שנהפוך את אותן הסחות דעת, לחיזוקים על התנהגות רצויה – וכך במקום שהכלב יתעלם מאיתנו בגלל גירוי חזק שמעורר בו התרגשות ומסיח את דעתו, הוא יבצע התנהגות שאנו רוצים (תשומת לב, מבט, ישיבה רגועה וכו') כדי לקבל גישה אל אותו גירוי (רחרוח השיח, משחק עם כלבים...). חיזוקים מהחיים עיקרון פרימק, עוזר לנו לחשוב על פרסים נוספים מלבד חטיפי מזון. אנו יכולים לרתום את הסביבה היומיומית של הכלב ולערוך רשימת דברים שיוצרים אצלו מוטיבציה (ראו הרחבה בסוף המאמר). במידה ועיקרון פרימק מיושם כהלכה, יהיה לנו במהרה כלב שמציע לנו התנהגויות "דיפולט" (התנהגויות אוטומטיות) רגועות על מנת לקבל דברים משמחים. הנה לכם תרגיל נחמד: קחו לעצמכם פסק זמן ממטלות היומיום, סלקו מחשובת טורדניות ופנו מקום למחשבה בריאה והתמקדות בדברים הטובים. ועכשיו קחו דף ועט. בצדו האחד של הדף ערכו רשימה של כל ההתנהגויות הרצויות מבחינתכם שהייתם רוצים לחזק אצל כלבכם. בצדו השני, ערכו רשימה נוספת, של כל מה שנראה לכם שהכלב שלכם רוצה. תהיו יצירתיים והתבוננו בכלב שלכם- ממה הוא נהנה? מה הוא הכי אוהב לעשות? הוא כבר "יגיד" לכם מה הוא רוצה. זה יכול להשתנות מיום ליום, מרגע לרגע וזה לגמרי בסדר- הוא יציע לכם אוסף נכבד של חיזוקים מהם תוכלו לבחור. להלן כמה הצעות לחיזוקים- מה הכלב אוהב / מהי המוטיבציה שלו ברגעים שונים: לרחרח, לאכול, לשחק משיכות בחבל, משחקי הבאה עם כדור או מקל, לשחק עם כלבים אחרים, לנסוע באוטו, לרוץ בשדה הפתוח, להתפלש בחול, "להתחבק ולהתלטף", לקבל תשומת לב, לברך אנשים לשלום, לחפור, להיכנס למים, לקבל קונג עם מילוי טעים, שוב לרחרח ושוב לאכול...מניתי לא מעט חיזוקים והיד (או הרגל, אם לדייק) עוד נטוייה.... אז אל תהססו להשתמש בעקרון פרימק ליצירת שינוי התנהגותי, עם ההולכים על ארבע כמו גם עם ההולכים על שתיים, וכמו שאמרה אישיות נכבדה אחרת- "אם תרצו אין זו אגדה". לבטח אינכם צריכים תזכורת לכך שהכלב שלכם הוא יצור נפלא, מרתק ורב קסם ! בין שלל התכונות והיכולות מעוררות ההשתאות שלו ניתן למנות את יכולת הלמידה המופלאה ויכולת ההסתגלות המדהימה שלו בתוך סביבה חברתית מורכבת. אך דווקא בגלל הכישורים הנהדרים שלו, אנו נוטים לפעמים לשכוח שהוא כלב ובמקום זאת מתייחסים אליו כבן אנוש, וככזה מצפים ממנו להפגין נימוסים וכללי התנהגות נאותים מהרגע בו נכנס לביתנו והפך לחלק ממשפחתנו.. ואז יום בהיר אחד אנו נדהמים לגלות ש "לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים" מפר את החוקים (שעליהם לא שמע מימיו), מרים את אפו ומנופף בזנבו בצורה מתגרה ומרדנית והופך אותנו לפקעת של תסכול, אכזבה ו/או כעס. חשוב להבין שרבות מן ההתנהגויות שאנשים מחשיבים כשליליות וטורדניות, הן בדרך כלל התנהגויות נורמליות לחלוטין עבור כלב שאינו מאומן ולא למד בצורה עקבית מה אנו רוצים ממנו (כשהכלב שועט קדימה בטיולים, ואתם נגררים מאחוריו, הוא לא עושה זאת כי הוא רוצה להתעלל בכם או כדי לשפר את סיבולת ליבכם או ליבו, אלא פשוט באותו הרגע הגירויים החיצוניים מפתים מאד וכנראה שאף אחד לא לימד אותו שאפשר גם ללכת בצורה רגועה ונעימה עם הרצועה, וליהנות מטיול בו אתם וההליכה עצמה מהווים את הכייף הגדול). חשוב אם כן להבין את עולמו של הכלב על כל מורכבויותיו- קולות ושפת גוף, צרכים בסיסיים, יצרים / תכונות וההתנהגויות הנובעות מהם וכמובן כדאי להכיר טכניקות פשוטות וידידותיות לשינוי התנהגויות לא רצויות ולחיזוק התנהגויות רצויות, כך שנעזור לו להשתלב בסביבה באופן הרמוני ולבנות קשר מתגמל לשני הצדדים. הדרך היחידה בה נוכל לספק לו זאת, היא באמצעות תהליך הלמידה- אימון וחינוך. כחייה חברתית הוא זקוק לשפה משותפת עם אלו שהוא חי בקרבם. למדו אותו באמצעות תרגילי אימון ומשחק, את כללי הנימוס וההתנהגות הבסיסיים, כגון: מה מותר ללעוס (צעצועי לעיסה ולא גרביים מגולגלות), איך להיות נינוח ורגוע, איך לשתף עמנו פעולה ולהנות ממשחק משותף (כדור, פריזבי, מחבואים..) ולמה משתלם לו להקשיב לנו ולהיענות לבקשותינו בשמחה ורצון (רמז עבה: כי כך הוא זוכה לקבל את "פרסי החיים", או במילים אחרות: פעילויות שהוא כה אוהב, הופכות למוטיבציה הטבעית שלו לשתף עמנו פעולה (אם הוא מתיישב כפי שלמד- הפרס שלו יהיה יציאה לטיול / משחק / התכרבלות בחיקנו/ נקניקיה עסיסית וכו'). ולסיכום- למה כדאי להשקיע בחינוך הכלב? • יצירת שפה בין הכלב לבעליו היא הבסיס לבניית קשר חזק וארוך טווח שמבוסס על כבוד ואמון הדדי • תהליך הלמידה מרתק ומהנה לשני הצדדים (זאת במידה ועובדים בשיטות של חיזוקים חיוביים, ראו מאמר על משמעות אילוף בשיטות חיוביות) • תרגילי האימון הם דרך נפלאה לעייף כלב, שכן הם מהווים אתגר מנטאלי ומפרקים אצלו אנרגיות. • לימוד הכלב להקשיב לנו, בעיקר כשמדובר בסביבה מאתגרת ורבת גירויים, מגדיל את סיכויינו להצילו בעיתות סכנה (!!) כלב מחונך, שיודע מה רוצים ממנו ונענה ברצון לבקשותינו הוא....
היו קשובים אם כן לצרכיו של כלבכם האהוב ואל תפסיקו ללמדו וללמוד ממנו ! גורים הם כמו תינוקות: מכניסים המון אור ושמחה לבית, אך אבוי- מפזרים בו גם ניחוחות לא נעימים, שמקורם בשלוליות שתן ושאר הפתעות. גורים, כמו תינוקות, לא יכולים להתאפק לאורך זמן. מתפקידנו לעזור לגור הצעיר בבחירות נכונות, ללמדו היכן כדאי לו לעשות צרכים ולדאוג שלא יעשה אותם במקום מרבצו. חשוב להבין שלכלבים יש נטייה טבעית: שמירת ניקיון בטריטוריה הפנימית, כלומר הם בד"כ לא עושים צרכים במקום המרבץ שלהם. אנו חייבים לדאוג שלא יקרה מצב בו הם נאלצים מחוסר ברירה לשבור נטייה זו, בגין אי היכולת הפיזיולוגית שלהם להתאפק. המפתח לגמילה נכונה מצרכים מורכב משני דברים עיקריים שמוטלים עלינו: · תגמול על הצלחות · מניעת תאונות תגמול על הצלחות: כל עשייה של הגור את צרכיו במקום שקבעתם לו, חייבת להיות מתוגמלת בצ'ופר טעים במיוחד ובהרבה שבחים ("יופי ! כל הכבוד, קח צ'ופר") . הכינו לכם שקית צ'ופרים מבעוד מועד, ליד האזור בו אתם רוצים שהכלב יעשה את הצרכים (אם אתם מכוונים אותו לעשייה בחוץ, תלו את השקית ליד הדלת, כדי שלא תשכחו לקחת אותה עם כל יציאה החוצה). מניעת תאונות: * שמירה על לו"ז עקבי של שעות האכלה, שינה, משחק, טיולים וכו' * תיחום הגור כדי שלא יסתובב חופשי בבית בזמן ששלפוחיתו מלאה. * הוצאת הגור להתרוקן בזמנים שהוא צריך (להלן). מתי הגור צריך לעשות צרכים? · ברגע שהוא מתעורר · 20-30 דקות אחרי ששתה / אכל (זמן משוער- משתנה מגור לגור) · לאחר משחק / אימון · לאחר כל התרגשות או פעילות (חזרה שלכם הביתה, אורחים שמגיעים..) · רגע לפני השינה "חוק החודש + שעה" גור בגיל X חודשים יכול להתאפק X שעות + 1 שעה למשל בגיל 3 חודשים= 4 שעות התאפקות החוק קביל רק למצב בו הגור תחום ונמצא לבדו בבית ולא כשאנחנו בבית, והוא ערני, מלא אנרגיה או מרוגש !!! סביר להניח שהגור לא יוכל להתאפק במשך 8 שעות עד שיהיה לפחות בן 6 חודשים, כך שצריך לשים לב שאם תוחמים אותו למשך שעות, כדאי לדאוג לכך שנהיה זמינים להוציאו לפחות פעם אחת מהתיחום כדי שחלילה לא יעשה במקום מרבצו וכך ילכלך את הטריטוריה הפנימית שלו. בלילה למשל, רוב הסיכויים שהגור יעיר אותנו כדי להתרוקן. חשוב להיענות לקריאתו ולהוציאו וכמובן לצ'פר אותו על שעשה במקום הנכון. אולי נפסיד דקות שינה קטנות, אבל נרוויח בעתיד כלב מחונך שעושה צרכים בחוץ! (אופציה נוספת היא לתחום אותו באמצעות גדר גורים ותא הטסה, ראו בהמשך). דגשים חשובים: · אין להשאיר את הגור להסתובב בבית ללא השגחה. · יש לספק לו תזונה קבועה ומותאמת לגורים, בלי הגנבת שאריות מהשולחן... · לא כדאי להשתמש בחומרים לניקוי הבית המכילים מרכיבי אמוניה (אקונומיקה למשל), כי אמוניה מדמה ריח של שתן. · יש לצאת עם הגור החוצה ולא לשלוח אותו לבדו לחצר לעשות צרכים (כדי שנוכל לתגמל על הצלחה + מניעת מצב של הסחות דעת שיעסיקו אותו בחוץ ואז יעשה את צרכיו כשיחזור הביתה). · בפעמים הראשונות, קחו את הגור לאותה נקודה שעשה בה, אך עשו זאת רק בהתחלה ולא לאורך זמן, שכן אנו רוצים שילמד לעשות בעתיד גם במקומות אחרים ולא רק בנקודה זו (שילמד לעשות על גבי מצעים שונים- כלומר, לא רק על אספלט, אלא גם על דשא, אדמה וכו'). · כל יציאה החוצה אמורה להיות לדקות ספורות בלבד, אם לא עשה: חוזרים פנימה (ומונעים את גישתו לרצפה, ע"י תיחום או החזקתו) ויוצאים שוב לאחר מס' דקות. · רצוי לא להחזיר את הגור הבייתה, מייד לאחר שעשה צרכים, אלא לשחק עימו או להמשיך לטיול כייפי (אך אם לא עבר לפחות 2 חיסונים אז לא להפגישו עם כלבים ולא לקחת אותו למקומות שיש בהם צואת כלבים). ההיגיון שמאחורי המלצה זו, הוא שאם נחזיר את הגור מייד לאחר שהתרוקן הוא עשוי להבין: "מממ...עשיית הצרכים מסיימת לי את הכייף בחוץ, אז עדיף שלא אעשה מייד כשמוציאים אותי...) כדאי לסגל שיגרה של קודם כל צרכים בחוץ, ואז טיול כפרס ! · ענישה לא רצוייה בשום צורה: אין טעם בענישה לאחר מעשה (נניח חזרתם הביתה וראיתם שלולית שתן, אין לכעוס או להעניש אותו!) : הגור לא מקשר את העונש להתנהגות של עשיית הפיפי שהתרחשה לפני שעות. מה שיקרה זה שהגור ילמד לפחד מחזרתכם הביתה...לא דרך טובה לבנות יחסים חיוביים עם הגור. לא כדאי גם להשתמש בענישה בזמן העשייה משתי סיבות עיקריות: גור לחוץ אינו יכול ללמוד +הענישה תפגום בקשר שלכם עם הגור-הוא ילמד לפחד מנוכחותכם (וכן התנהגות לא רצויה עלולה להופיע בהקשר של צרכים- הוא יפחד לעשות לידכם בחוץ ואז כשתחזרו הבייתה אופס... תגלו שהוא עשה בפינה, כשלא הייתם לידו). אם תופסים את הגור רגע לפני העשייה (מרחרח, מסתובב במעגלים...יש לעצור אותו במילה (לא באיום ולא בצעקה) ולקחת אותו מיידית למקום הנכון, אם צריך גם להרימו על הידיים (ההרמה תפסיק את פעולת עשיית הצרכים). כלי עזר ללימוד התאפקות: עיתונים, תא הטסה, גדר גורים השיטה המומלצת ביותר לדעתי גמילה מעשיית צרכים בבית, היא תיחום הגור באמצעות תא הטסה וגדר גורים. תא הטסה – מעודד איפוק ובאמצעותו ניתן לעשות תיחום ארוך טווח (כשאתם נעדרים מן הבית למספר שעות רב יותר ממה שהגור יכול להתאפק) ותיחום קצר טווח (כשאתם בבית ויכולים לחזות מתי הגור צריך לעשות צרכיו, ואז לכוון אותו למקום הנכון + לתגמלו שם). גדר הגורים משמשת תיחום שהוא מעין "גן משחקים מגודר" עבור הכלב. בתוך המתחם של הגדר יש לשים לגור את קערת המים, קערת האוכל, צעצועי האכלה, עצמות ללעיסה ואת תא ההטסה. בפינה הרחוקה ביותר נשים את העיתונים. כאשר אינכם בבית, השאירו את דלת התא פתוחה, וכאשר הגור ירצה להתרוקן הוא יבחר לעשות זאת על העיתונים (רצוי שיהיו ספוגים מעט בריח השתן שלו). כשאתם נמצאים בבית ויכולים להשגיח עליו, רצוי שיעשה כמה שפחות על העיתונים וכמה שיותר בנקודה שבחרתם שיעשה בחוץ, לשם כך ניתן לסגור אותו לפרקי זמן בתוך תא ההטסה עם צעצוע האכלה מאתגר ומשמח, ולהוציאו להתרוקנות בחוץ. לאחר שהתרוקן הוא יכול להסתובב חופשי לידכם למשך זמן קצוב (כשעה) תחת השגחתכם כמובן. זהו זמן מצוין גם לתרגל איתו התנהגויות רצויות או פשוט לשחק עימו (ואל תשכחו- מייד עם סיום התרגול / המשחק, הוציאו אותו שוב החוצה להתרוקן). שאלות אופייניות של בעלי גורים: "תא הטסה נשמע לי מלחיץ, איך הופכים אותו למקום נעים עבור הגור?" בעבודת הרגלה נכונה והדרגתית תא ההטסה משמש את הגור כמקום נעים ובטוח, ממש כמו מאורה עבורו. בשלב הראשון של תהליך ההרגלה נזרוק חטיפים לתוך התא, ונאפשר לגור להחליט מתי הוא רוצה להיכנס ולצאת. אל לנו להפעיל עליו שום לחץ. בשלב השני נתחיל להאכיל אותו בארוחות בתוך התא, ומדי פעם נשים לו שם עצם או צעצוע האכלה. בשלבים אלו דלת התא נשארת פתוחה. יש לחכות עד שמרגישים שהגור מתייחס לתא כאל מקום שמח ונעים, לפני שמתחילים לסגור את דלת התא. כשזה קורה, נתחיל לסגור את הדלת לשניות ספורות בלבד, נתגמל אותו על שהייה רגועה בתוך התא, ובהדרגה נעלה את משך הזמן, כמובן תוך כדי בחינה האם הגור רגוע ושמח להישאר בפנים. עם רוב הגורים ניתן לסיים את השלבים הנ"ל תוך יום יומיים. תא הטסה הוא הכלי היעיל ביותר לגמילה מצרכים, וכן ניתן ללמד באמצעותו את הגור כבר מן ההתחלה, להימנע מלעיסת חפצים בבית, על ידי כך שמספקים לו צעצועי האכלה. כאמור, בהרגלה נכונה הגור לומד לאהוב ולהרגיש בטוח במקום הקטן הזה. ברגע שהגור למד לעשות צרכיו רק במקומות הנכונים וללעוס רק את החפצים הנכונים, תוכלו לאפשר לו בהמשך חייו להסתובב חופשי בבית או בחצר.. כשאנו בבית למה עלינו לתחום את הכלב בתא הטסה? למה לא בחדר קטן ? באופן זה נקבל חיזוי מדויק מתי הגור רוצה לעשות צרכים , נוביל אותו לנקודה הרצויה ונתגמל אותו על הצלחה. אם הוא יהיה בחדר, אומנם הוא יעשה שם צרכים ולא בכל הבית, אך לא נוכל "לתפוס את הרגע" הנכון ולתגמל אותו. אם בכל זאת בחרתם לתחום את הגור בחדר, כסו את הרצפה בעיתונים ובהדרגה צמצמו את שטח העיתונים כך שהגור ילך לעשות בנקודה ספציפית, רחוקה ממקום מרבצו. למה לא להשאיר את הגור בחוץ עד שילמד גמילה מצרכים? אף אחד בחוץ לא יכול ללמד אותו !! גור שעשה בחוץ בלי שהייתם לידו- פספסתם הזדמנות לתגמל אותו כשהוא עשה במקום הנכון ועל ידי כך להאיץ את תהליך הלמידה. כיוון שהגור לא למד איפה נכון לעשות, סביר שיעשה צרכיו גם כשתכניסו אותו הביתה לבסוף..כמו כן גור שנשאר בחצר לאורך זמן וללא השגחה, עלול לפתח בעיות התנהגות- רוב הסיכויים שיהפוך לנבחן, ילעס כל מה שימצא ויחפור בכל מקום שיימצא לנכון או פשוט ימצא דרכים לברוח. גור שכזה יהפוך גם למתרגש קיצוני כשכבר כן יזכה לכמה רגעי חסד בבית, עד שבסופו של דבר ייתכן ותמנעו ממנו להיכנס בכלל... חבל !!! למה חשוב לשחק עם הגור הצעיר לאחר שהתרוקן בחוץ? עכשיו כשאנו יודעים שהשלפוחית שלו מרוקנת, זה הזמן הכי טוב לשחק או להתאמן איתו בלי להסתכן בשלוליות בבית. הוא הרוויח את זמן האיכות איתכם על ידי כך שעשה צרכיו במקום הנכון !! זכרו - תהליך הגמילה מעשיית צרכים בבית עשוי לקחת זמן, אל תתייאשו ואל תאבדו סבלנותכם או שלוותכם נוכח "תאונות". סביר שתאונות יקרו, אבל אם תפעלו לפי העצות הנ"ל, יהיו לכם ולגור הצעיר הרבה יותר הצלחות שיאיצו את תהליך הלמידה והגמילה. בהצלחה!!! מה זה ניהול סביבתי ? לכלבים כמו לילדים (וכן..גם למבוגרים), לא תמיד קל לעשות את "הבחירות הנכונות", גם אם חונכו היטב ולמדו את כללי ההתנהגות / הנימוסים ואת כללי הזהירות. תפקידנו אם כן, הוא לעזור להם באמצעות שליטה על דברים מסויימים בסביבתם, כדי למנוע הופעה או החמרה של התנהגויות לא רצויות ! עם ילדים אנו מנהלים את הסביבה כל הזמן – לדוגמה: אפילו אם הסברנו לילד לא לגעת בבקבוק האקונומיקה, או לא להשתעשע עם קופסת הגפרורים, סביר להניח שבתור הורים אחראים לא ניקח סיכון, ונדאג לכך שלילד לא תהיה בכלל גישה לדברים אלו.. גם כלבים צריכים אותנו כהורים אחראים שמכוונים אותם בדרך הנכונה והבטוחה, אז אם קיימת בידינו האפשרות לעזור להם בכך, מדוע שלא נעשה זאת ? מה כולל בין היתר ניהול סביבתי ?
גורים הם יצורים נוטפי מתיקות, שובבים בלתי נלאים, סקרנים עד מאד, מצחיקים בטירוף ושובי לב אמיתיים. חשוב שכבר מן ההתחלה נשקיע בהם בחינוך והכוונה ונגדל אותם בצורה הנכונה, על מנת שיהיו כלבים רגועים ושמחים. אז לכבודכם בעלי הגורים המתוקים - כתבתי מאמר על אחד מן הנושאים הכי שכיחים (שלא לומר הכי כואבים:), הקשורים לגידול גורים- נשיכות !!! המאמר יפרוש בפניכם מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם גור שאוהב לנשוך את כפות ידיכם, סוליות נעליכם, קצוות בגדיכם וכל דבר אחר העולה ברוחכם (ברוחו, אם לדייק). הדבר הראשון שצריך להבין בהקשר של הגור הנושך הוא מה לא לעשות:
חשוב להבין שנשיכותיו של הגור הן נורמליות לחלוטין-התנהגות כלבית טבעית, באמצעות הפה הם חוקרים את העולם ומתקשרים בחודשי חייהם הראשונים. משום כך עלינו לנתב אותם, לתרגל איתם וללמדם איך מתקשרים בצורה נכונה עם בני אדם. אז איך עושים זאת ? 1. ניתוב למשה חלופי- כשהגור לועס או נושך, יש לקרוא לו ולנתב אותו לצעצוע לעיסה כמו קונג, חבל משיכה וכו'. לא להפחיד, לא לכעוס, אלא ללמד אותו מה כן לעשות. **** הערה חשובה בהקשר: אל תחכו לרגע בו הגור נכנס ל"מוד היפראקטיביות" ולטירוף של נשיכות, אלא ספקו לו על בסיס קבוע (כחלק משגרת היום) צעצועי האכלה מעניינים, כדוגמת קונג ממולא ותראו איזו השפעה מדהימה של רוגע ועצמאות אתם מכניסים לחייו. 2. הסרת תשומת הלב- ברגע שהגור נושך (גם אם זה במסגרת "משחק"), יש למנוע ממנו כל סוג של אינטראקציה. אפשר לומר "אאוצ'" או מילה אחרת שתסמן שכואב לכם ועצרו באופן מיידי את המשחק או ההתייחסות אליו (אבל לא להתחיל בשצף דיבור: "אייי, דייי, אייי" וכו', כי זה רק יעורר אותו יותר ויסלים את ההתנהגות), כמו כן יש למנוע ממנו באופן מיידי כל אפשרות למגע עם הידיים שלנו (אם יש צורך, אף לעמוד ולהחביא את הידיים מאחורי הגב), ולחדש את המגע / המשחק רק כשהגור נרגע. 3. תרגול עקבי- אם הגור נושך בסיטואציות מסוימות- לתרגל באותן סיטואציות. לדוגמה נשיכות עקבים בעת עלייה מדרגות, או נשיכות כפות ידיים כשבאים ללטפו- לתרגל (תרגילים יזומים יומיומיים) באותם מקומות או סיטואציות. 4. פעילות גופנית על בסיס יומיומי - כלב רגוע הוא כלב מסופק מבחינה פיזית ומנטלית- רצוי להוציא לגור אנרגיה באמצעות טיולים או משחקים (משיכה, רדיפה, צעצוע לעיסה). פעילות משותפת שלנו עם הגור תעמיק גם את הקשר ותקל עליו להיות קשוב אלינו. 5. תרגילי מגע עם גופו תוך לימוד התנהגויות רגועות (צ'ופרים על גילויי רוגע בעת נגיעה בכל אחד מאברי גופו) ← גור ששולט בעצמו ובמידת ההתרגשות שלו = פחות נשיכות ויותר בחירות נכונות !! 6. משחק עם גורים- חשוב מאד לאפשר לגור להמשיך לשחק עם גורים אחרים, כדי לשמר את עיכוב הנשיכה הטבעי !!! והכי חשוב-תהנו מכל רגע עם הגור. לא תאמינו כמה מהר בוא יגדל... כבר בימיו הראשונים של הגור בביתנו, כדאי ללמדו מה מותר ומה אסור ללעוס ולנתב אותו להתנהגויות רצויות, כגון גילוי עניין בצעצועי האכלה, מנוחה במקום הספציפי שייעדנו עבורו וגילויי התנהגויות רגועות. מדוע הגור לועס את חפצינו יקרי הערך? · לעיסות ונשיכות הן התנהגויות טבעיות עבורו- הגור משתמש בפיו ושיניו על מנת לתקשר עם הסביבה ולחקור את העולם... · השיניים שלו מתחלפות וכך הוא מקל על הכאב (עד גיל 4 וחצי חודשים לערך יוחלפו שיני החלב בשיניים הקבועות). · אפשרנו לו גישה לחפץ הלא רצוי- גור שמסתובב חופשי בכל הבית, יחקור את החפצים הפזורים בו וסביר להניח שגם יבחן אותם באמצעות פיו ושיניו. · משעמם לו ! שעמום הוא כידוע אויבו המר של כל יצור חי... ·לא סיפקנו לו אלטרנטיבות מעניינות ללעיסה כדוגמת קונג, חבל, עצמות.. · לא לימדנו אותו באופן יזום מה מותר ללעוס ומה אסור ! מה עלינו לא לעשות? · לא נכעס עליו, לא נצעק עליו ולא נפחיד אותו. · לא נכניס אותו לחדר מבודד כעונש על ההתנהגות. · לא ניתן לו להסתובב חופשי ברחבי הבית. · לא ניתן לו להתעסק בחפצים/ אביזרים שיצאו מכלל שימוש, כדוגמת גרביים או נעליים ישנות- הוא לא ידע להבדיל בין החדש לישן. מה כן לעשות או איך מונעים לעיסות הרסניות? · נספק לגור באופן סדיר צעצועי האכלה (ייעודיים לכלב) המעניינים יותר מכל חפץ אחר בסביבה (ראו מאמר נפרד על נפלאות הקונג וצעצועי האכלה). · אם תפסנו אותו בעת לעיסת חפץ לא רצוי, נקרא לו וננתב אותו להשתמש בצעצוע האכלה, נשבח אותו כשמגלה בו עניין, אפילו פעוט בהתחלה. · תיחום בתא הטסה / גדר גורים- רצוי מאד לא לאפשר לגור הצעיר להסתובב חופשי ברחבי הבית ללא השגחתנו. התיחום הוא כלי עזר מצוין לגמילה מצרכים בבית, ללימוד התנהגויות רגועות וכמובן למניעת הרס חפצים או מפגש עם סכנות שונות. התיחום המומלץ ביותר הוא באמצעות גדר גורים, אשר ממקמים במקום מרכזי בבית (סלון למשל), על מנת שהגור לא ירגיש מבודד. בתוך המתחם נשים לו את צעצועי ההאכלה, קערת המים, ועיתונים לעשיית צרכים (הנחיות לגבי תחימה נכונה ראו במאמר על צרכים). · נלמד אותו באמצעות תרגילים יזומים מה מותר ומה אסור ללעוס, נתרגל "קח" "עזוב". · נדאג לפריקת אנרגיה, אם בטיולים יומיים וסדירים ואם במשחקים משותפים או אימונים כיפיים, שיבססו מערכת יחסים נפלאה ויפחיתו את הסיכויים שהגור יפרוק אנרגיה בצורה לא רצוייה. והכי חשוב.. היו סבלניים כלפי הגור. הוא זקוק לתמיכתכם והדרכתכם, על מנת שישתלב בצורה הטובה ביותר בעולם הגדול... בבלוג הבא נתמודד עם נשיכות! אחד מהצעצועים הוותיקים והיעילים ביותר עבור כלבים בכל הגילאים הוא הקונג. זהו צעצוע לעיסה חלול, עשוי גומי קשיח, המיועד למילוי בדברי מזון ומגיע בגדלים שונים (המותאמים לגודל הכלב כמו גם לעוצמת מלתעותיו). צעצועי האכלה ובכללם הקונג יעילים במיוחד,שכן הם מעסיקים לא רק את פיו של הכלב אלא גם את מוחו - מעבר לסיפוק צרכיו הטבעיים של הכלב ללעוס וללקק, הוא גם נדרש לפענח איך להוציא מתוך הצעצוע את שלל ההפתעות(ישנן דרגות קושי שונות למתכוני המילוי). הקונג אם כן מהווה פתרון אפקטיבי (ומהנה!) להעסקת הכלב במשך שעות ארוכות, לשמירה על רוגע ולמניעת הבעיות הנגזרות משעמום וחוסר גירוי מנטאלי (ראו בהמשך רשימה של התנהגויות לא רצויות שהקונג מסייע במניעתן). ניתן למלא את הקונג בממרחים שונים כגון טחינה גולמית, שימורים של כלבים, חמאת בוטנים (ללא סוכר) וכן אפשרי להוסיף לתוך העיסה חתיכות ירקות כגזר ומלפפון / חזה עוף ללא תיבול / ביסקוויט לכלבים, ולהקפיא למספר שעות, כך שהמילוי יישאר לאורך זמן ולכלב יהיה עיסוק ממושך (ראו בהמשך רשימת מאכלים האסורים לכלבים). מומלץ אף להפוך את הקונג לתחליף או תוספת לקערת האוכל (ממלאים אותו בגרגירים שהורטבו מעט, על מנת שיתפחו ומכניסים למקפיא למספר שעות, זאת בלי לחרוג מכמות המזון המומלצת ליום). ניתן גם לאתגר את הכלב ולהחביא לו מספר קונגים בתוך הבית טרם יציאתכם לעבודה או לתלות לו בחצר על עץ או עמוד (כלבים אוהבים לרחרח ולחפש אחר ארוחות חבויות ו...בעיקר למצוא אותן). בצורה זו הכלב עובד ו"מרוויח את ארוחתו" , אוכל בצורה רגועה (ולא שואב את האוכל תוך שבריר שנייה..ע"ע כלבי לברדור) וכמובן- מוצא סיפוק מנטאלי מתמשך, מרגש ו...טעים. טיפ - אל תשאירו את הקונג הריק זנוח ליד הכלב או כצעצוע רגיל, קחו אותו כשהוא ריק והחזירו לכלבכם בפעם הבא כשהוא מלא בכל טוב, זאת על מנת שלא יאבד מערכו כ"צעצוע הכי מעניין ומתגמל בסביבה" .. להלן מספר פעולות (לא רצויות) שכלבכם מנוע מלעשות בעודו מתמקד בשליפת האוצרות החבויים בקונג: הרס חפצים בבית, לעיסת כל מה שיקר לליבכם וכיסכם (כולל הידיים שלכם כשמדובר בגור), נבירה בשקית האשפה, גניבת מזון מהשיש או השולחן, הצקה לאורחים, בריחה מהבית לחיפוש אחר גירויים חיצוניים, תופעות מטרידות כתוצאה משיעמום, למשל בזמן שנשאר לבד בבית ועוד. סרטון מצויין על קונג למתחילים: http://www.youtube.com/watch?v=0EuY98sRPb8&feature=related רשימה של מאכלים עיקריים המסוכנים לכלבים: בצל, שום, פלפל חריף, תבלינים, שוקולד, ענבים, צימוקים, אבוקדו, אפרסמון, אגוזי מקדמיה, עצמות עוף ודגים, אלכוהול, ממתיקים מלאכותיים, מאכלים עתירי שומן... כמו כן, כמו בקרב בני אדם, ישנם כלבים אשר רגישים למוצרי חלב. באופן כללי, אם אינכם בטוחים לגבי מאכלים מסוימים, אנא פנו לוטרינר לייעוץ. שמרו על כלבכם, בריא, שמח ומסופק גם מבחינה מנטאלית ! התקופה החשובה והקריטית ביותר בהתפתחותו החברתית (סוציאליזציה) של הגור מתרחשת בשלושה וחצי החודשים הראשונים לחייו. אם חושפים את הגור בצורה נעימה, מבוקרת והדרגתית לגורמים שונים בתקופה זו, סביר מאד שהוא יגדל ויהפוך להיות כלב חברותי, חיובי ורגוע. חשוב מאד לבצע כל חשיפה בצורה חיובית ובהדרגה, להיות סבלנים ורגועים, ולא פחות חשוב- לתגמל את הגור (חטיפי מזון, משחק) על התנהגות רגועה בקרבת הגורם אליו הוא נחשף. אם הגור נלחץ, להוריד הילוך. חשוב להבין שאם לא נחשוף אותו לגורמים אלו בתקופה קריטית זו, יכולה להיות לכך השפעה עצומה על מהלך חייו, בצורת הפרעות התנהגותיות שונות הבאות לידי ביטוי בעיקר בפחדים ואף תוקפנות כלפי הגורמים אליהם לא נחשף, כמו כן כלב שעבר היטב תהליך סוציאליזציה, ישים לב אליך כשתיתן לו פקודה בנוכחות אנשים או כלבים. כלב שלא עבר תהליך מספק, יהיה מוסח דעת (או מפוחד) מכדי לשמוע אותך בקרבת אנשים וכלבים. מכאן שסוציאליזציה היא כלי האילוף האפקטיבי ביותר לטווח הרחוק. רשימה הכרחית של הדברים אליהם צריך לחשוף את הגור: בני אדם מכל המינים, הצבעים, הגילאים, הגדלים ובעלי התוספות כזקן, מקל הליכה, כובע, תיק ומטריה... כלבים- משחקים מבוקרים עם גורים/כלבים מחוסנים ללא מחלות מדבקות. להימנע ממגע של גורים שלא סיימו את סדרת החיסונים, עם צואה של כלבים אחרים. לצאת רק עם רצועה כל עוד הגור לא מחוסן (ולא למד את לחזור אליכם בקריאה). מקומות שונים- בית, חצר, בתים של אחרים, גן שעשועים לילדים, מעלית, מדרגות, מכונית, אוטובוס, מספרת כלבים, וטרינר, רחוב... צלילים ורעשים- טלפון,פעמון דלת, ילדים משחקים, משאיות זבל, אוטובוסים, אופנועים, מכונת כביסה, סיר נופל, מחיאות כפיים, אנשים שרים בקול, שואב אבק, זיקוקים, רעמים, מכסחת דשא... משטחים שונים- עץ, בטון, חצץ, שטיח, פרקט, חול, מתכת, דשא, משטחים מתנדנדים, משטחים עם חורים... חפצים נייחים וחפצים בתנועה כגון אופניים, אנשים רצים, ילדים משחקים, שקיות מתעופפות ועוד ועוד... הרגלה למגע בכל חלקי הגוף- עם המון חיזוקים חיוביים וחטיפים טעימים: לדמות בדיקה וטרינרית ולבדוק כל איבר: אוזניים, פה, שיניים, כל אחת מכפות הרגליים, זנב, נגיעה בקולר, החזקת הראש בין כפות הידיים ועוד ועוד. וכן הרגלה לשגרת טיפוח: הברשה, גזירת ציפורניים... יום שמח לכם ולכלב/ים שלכם ! |
מירב גמליאל- מאלפת ומטפלת התנהגותית לכלבים בשיטות מתקדמות. קטגוריות
All
|