על אף העובדה שהחורף הישראלי לא ממש מתקרב לחורף האירופאי, עדיין יש מקום להקדיש תשומת לב לבעלי החיים בתקופה הקרה, בין אם הם חיים בבית או בחוץ. 1. תוספת מזון – בעלי החיים זקוקים בחורף לאנרגיה נוספת לשם שמירה על חום הגוף. מומלץ להגדיל את המנה היומית ב- 10-30% בחודשי החורף. יש להימנע מתוספת לבעלי חיים הסובלים ממשקל עודף. 2. טיפול נגד טפילים – בניגוד למיתוס, פרעושים וקרציות אינם נעלמים בחורף. פעילותם בארצנו החמה מעט מואטת אם בכלל. יש להמשיך ולטפל בבעל החיים נגד טפילים בהתאם להוראות השגרתיות. 3. זהירות מאמצעי חימום – לכלבים וחתולים רבים יש נטייה להנות כל כך מתנורי חימום עד שהם שוכחים לשמור על אבריהם. יש למנוע כוויות ואסונות שעלולים להיגרם מהפיכת התנור על ידי מיקום בטוח של אמצעי החימום. 4. ריפוד המרבץ – ריפוד עבה ונוח כמו שמיכה או שטיח מהווה שכבת בידוד מהקרקע ומונע איבוד חום מבעל החיים. 5. ייבוש לאחר טיול – פרווה רטובה אינה מבודדת ואף מאיצה את איבוד חום הגוף. יש לייבש את בעל החיים במגבת במידה ונרטב בטיול או לאחר רחצה. 6. תספורת – רצוי לתזמן את התספורת לתחילת הקיץ ולהימנע ממנה בתקופת החורף. 7. כלבים וחתולים קטנים – ככל שבעל החיים קטן יותר הוא רגיש יותר לטמפרטורות נמוכות. גורים וכלבים מגזעים קטנים מאבדים חום רב יותר ביחס למשקל גופם ועל כן יש להקפיד על בידוד כפי שמפורט לעיל. 8. חרדת רעמים – בדומה לחרדת זיקוקים ביום העצמאות, כלבים רבים עלולים להציג התנהגות פחד וחרדה בזמן סופות רעמים. יש לדאוג שלכלב אין אפשרות לברוח כאשר הוא נכנס לחרדה. אם הבעיה חמורה ניתן להקל או לפתור אותה בהתייעצות עם וטרינר ומטפל התנהגותי. הגיע גור חדש הביתה? מזל טוב! כדי לשמור על בריאותו ולהבטיח התפתחות תקינה צריך לשים לב למספר נקודות חשובות: חיסונים – בחודשי חייו הראשונים הגור רגיש מאוד למחלות שונות ומערכת החיסון שלו עדיין לא ערוכה להגן עליו באופן יעיל. בעזרת סדרת חיסונים, החל מגיל 6 שבועות, אנו מגינים עליו מפני מספר מחלות נפוצות ומסוכנות. חיסון משושה – מגן על הכלב מפני 6 מחלות, בהן שתיים אשר עלולות לעבור גם לבני אדם. החיסון המשושה ניתן בסדרה של שלוש זריקות במרווחי זמן של 4 שבועות. חיסון כלבת – מחוייב ע"פ חוק. מגן מפני מחלת הכלבת הקטלנית אשר מסוכנת לכל היונקים, כולל בני אדם. במהלך סדרת החיסונים מסומן הכלב בשבב זיהוי. ניתן למצוא את תוכנית החיסונים המומלצת בלינק הבא- חיסונים וטיפולים שגרתיים. טיפולים מונעים – טפילים חיצוניים ופנימיים הינם הרבה מעבר למטרד. טפילים אלו עלולים להעביר מחלות שונות, לעורר אלרגיות ולפגוע בהתפתחות התקינה של הגור. יש לטפל נגד קרציות ופרעושים (ולא "פשפשים"...) באמצעים המתאימים לגיל ולרמת הנגיעות. בתולעי מעיים יש לטפל באופן תקופתי בכדור או בסירופ כדי למנוע פגיעה בהתפתחות הגור. טיפול מונע כנגד תולעת הפארק מומלץ לכל כלב במרווחי זמן של 3 חודשים. מחלות – עקב גילם הצעיר ומימדי גופם הקטנים, גורים רגישים מאוד למחלות ולתנאי סביבה קשים. כאשר גור לא חש בטוב יש להתייחס לעניין ביתר חשיבות מפני שהוא עלול להתדרדר באופן מהיר ובלתי צפוי. בכל מקרה שהגור קצת "עצוב", מקיא או משלשל – יש לפנות לייעוץ וטיפול וטרינרי בהקדם האפשרי. הזנה – גורים גדלים בקצב מהיר ולכן זקוקים לתזונה טובה ומלאה. רצוי להאכיל במזון איכותי המיועד לגורים. ממולץ בשלבי החיים הראשונים להגיש אוכל באופן חופשי או במספר מנות במשך היום. חינוך ואילוף – לפעמים ההבדל בין כלב שמביא שמחה הביתה לבין "לאיזו צרה הכנסתי את עצמי!!!" הוא חינוך בסיסי. מומלץ בחום לחנך את הכלב ולאלפו להתנהגויות רצויות כבר בשלב מוקדם בחייו. נושאים כמו עשיית צרכים, תוקפנות ודומיננטיות, התנהגות בטיולים וציות הינם בעלי חשיבות רבה ביחסים התקינים בין הכלב לשאר בני הבית. חשוב מאוד להתייעץ ולהעזר במאלף כלבים מקצועי – השקעה קטנה ביחס לתועלת. בכל מקרה – אמצו הרבה סבלנות ואורך רוח. אל תשכחו שמדובר בתינוק... לסיכום – גור חדש בבית מביא איתו המון סיפוק והנאה ביחד עם אחריות והשקעה. יש להקפיד על כללי טיפול בסיסיים כדי להעניק לבן המשפחה החדש חיים טובים ומהנים. ד"ר אבירם עזרא http://www.aviram-vet.co.il/ ע"פ עיקרון שניסח הפסיכולוג דיוויד פרימק, התנהגויות בעלות סבירות גבוהה יכולות לשמש כחיזוק להתנהגויות בעלות סבירות נמוכה. פרימק טוען שפעילות שכיחה ואהובה (כמו צפייה בטלוויזיה, משחק בחוץ, או בעידן שלנו משחק בסמארטפון) יכולה להוות חיזוק לפעילות פחות שכיחה (או פחות מעוררת התלהבות, כגון הכנת שיעורי בית, סידור החדר וכו'). באמצעות עיקרון פרימק, ניתן לחזק התנהגויות רצויות בקרב ילדים אשר מבינים שכדאי להם לבצע פעולה מסוימת מכיוון שזה ישתלם להם כי אחרי ביצוע הפעולה, הם יקבלו רשות לעשות משהו אהוב. אז איך זה קשור לכלבים אתם שואלים? ובכן, את אותו עיקרון בדיוק ניתן ליישם על כלבינו האהובים על מנת לחזק אצלם התנהגויות רצויות. ההתנהגות השכיחה (מה שהכלב שלכם רוצה; לצאת החוצה) = החיזוק ההתנהגות הנדירה יחסית (ההתנהגות שאתם רוצים; ישיבה רגועה) = המחוזקת. לדוגמא- כשהכלב מתרגש לפני יציאה מהדלת, נבקש ממנו קודם לשבת. רק לאחר שישב, הוא יקבל את החיזוק שלו- היציאה מהדלת. מהם היתרונות ביישום עיקרון פרימק בעבודה עם כלבים? "הסחות דעת" יכולות לשמש כחיזוק באילוף כלבים, הרבה פעמים אנו מחשיבים את הסחות הדעת שבחוץ כמכשולים לאימון, אך על פי עיקרון פרימק יש לנו פתח לשנות את החשיבה שלנו ואת התנהגות הכלב, על ידי כך שנהפוך את אותן הסחות דעת, לחיזוקים על התנהגות רצויה – וכך במקום שהכלב יתעלם מאיתנו בגלל גירוי חזק שמעורר בו התרגשות ומסיח את דעתו, הוא יבצע התנהגות שאנו רוצים (תשומת לב, מבט, ישיבה רגועה וכו') כדי לקבל גישה אל אותו גירוי (רחרוח השיח, משחק עם כלבים...). חיזוקים מהחיים עיקרון פרימק, עוזר לנו לחשוב על פרסים נוספים מלבד חטיפי מזון. אנו יכולים לרתום את הסביבה היומיומית של הכלב ולערוך רשימת דברים שיוצרים אצלו מוטיבציה (ראו הרחבה בסוף המאמר). במידה ועיקרון פרימק מיושם כהלכה, יהיה לנו במהרה כלב שמציע לנו התנהגויות "דיפולט" (התנהגויות אוטומטיות) רגועות על מנת לקבל דברים משמחים. הנה לכם תרגיל נחמד: קחו לעצמכם פסק זמן ממטלות היומיום, סלקו מחשובת טורדניות ופנו מקום למחשבה בריאה והתמקדות בדברים הטובים. ועכשיו קחו דף ועט. בצדו האחד של הדף ערכו רשימה של כל ההתנהגויות הרצויות מבחינתכם שהייתם רוצים לחזק אצל כלבכם. בצדו השני, ערכו רשימה נוספת, של כל מה שנראה לכם שהכלב שלכם רוצה. תהיו יצירתיים והתבוננו בכלב שלכם- ממה הוא נהנה? מה הוא הכי אוהב לעשות? הוא כבר "יגיד" לכם מה הוא רוצה. זה יכול להשתנות מיום ליום, מרגע לרגע וזה לגמרי בסדר- הוא יציע לכם אוסף נכבד של חיזוקים מהם תוכלו לבחור. להלן כמה הצעות לחיזוקים- מה הכלב אוהב / מהי המוטיבציה שלו ברגעים שונים: לרחרח, לאכול, לשחק משיכות בחבל, משחקי הבאה עם כדור או מקל, לשחק עם כלבים אחרים, לנסוע באוטו, לרוץ בשדה הפתוח, להתפלש בחול, "להתחבק ולהתלטף", לקבל תשומת לב, לברך אנשים לשלום, לחפור, להיכנס למים, לקבל קונג עם מילוי טעים, שוב לרחרח ושוב לאכול...מניתי לא מעט חיזוקים והיד (או הרגל, אם לדייק) עוד נטוייה.... אז אל תהססו להשתמש בעקרון פרימק ליצירת שינוי התנהגותי, עם ההולכים על ארבע כמו גם עם ההולכים על שתיים, וכמו שאמרה אישיות נכבדה אחרת- "אם תרצו אין זו אגדה". לבטח אינכם צריכים תזכורת לכך שהכלב שלכם הוא יצור נפלא, מרתק ורב קסם ! בין שלל התכונות והיכולות מעוררות ההשתאות שלו ניתן למנות את יכולת הלמידה המופלאה ויכולת ההסתגלות המדהימה שלו בתוך סביבה חברתית מורכבת. אך דווקא בגלל הכישורים הנהדרים שלו, אנו נוטים לפעמים לשכוח שהוא כלב ובמקום זאת מתייחסים אליו כבן אנוש, וככזה מצפים ממנו להפגין נימוסים וכללי התנהגות נאותים מהרגע בו נכנס לביתנו והפך לחלק ממשפחתנו.. ואז יום בהיר אחד אנו נדהמים לגלות ש "לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים" מפר את החוקים (שעליהם לא שמע מימיו), מרים את אפו ומנופף בזנבו בצורה מתגרה ומרדנית והופך אותנו לפקעת של תסכול, אכזבה ו/או כעס. חשוב להבין שרבות מן ההתנהגויות שאנשים מחשיבים כשליליות וטורדניות, הן בדרך כלל התנהגויות נורמליות לחלוטין עבור כלב שאינו מאומן ולא למד בצורה עקבית מה אנו רוצים ממנו (כשהכלב שועט קדימה בטיולים, ואתם נגררים מאחוריו, הוא לא עושה זאת כי הוא רוצה להתעלל בכם או כדי לשפר את סיבולת ליבכם או ליבו, אלא פשוט באותו הרגע הגירויים החיצוניים מפתים מאד וכנראה שאף אחד לא לימד אותו שאפשר גם ללכת בצורה רגועה ונעימה עם הרצועה, וליהנות מטיול בו אתם וההליכה עצמה מהווים את הכייף הגדול). חשוב אם כן להבין את עולמו של הכלב על כל מורכבויותיו- קולות ושפת גוף, צרכים בסיסיים, יצרים / תכונות וההתנהגויות הנובעות מהם וכמובן כדאי להכיר טכניקות פשוטות וידידותיות לשינוי התנהגויות לא רצויות ולחיזוק התנהגויות רצויות, כך שנעזור לו להשתלב בסביבה באופן הרמוני ולבנות קשר מתגמל לשני הצדדים. הדרך היחידה בה נוכל לספק לו זאת, היא באמצעות תהליך הלמידה- אימון וחינוך. כחייה חברתית הוא זקוק לשפה משותפת עם אלו שהוא חי בקרבם. למדו אותו באמצעות תרגילי אימון ומשחק, את כללי הנימוס וההתנהגות הבסיסיים, כגון: מה מותר ללעוס (צעצועי לעיסה ולא גרביים מגולגלות), איך להיות נינוח ורגוע, איך לשתף עמנו פעולה ולהנות ממשחק משותף (כדור, פריזבי, מחבואים..) ולמה משתלם לו להקשיב לנו ולהיענות לבקשותינו בשמחה ורצון (רמז עבה: כי כך הוא זוכה לקבל את "פרסי החיים", או במילים אחרות: פעילויות שהוא כה אוהב, הופכות למוטיבציה הטבעית שלו לשתף עמנו פעולה (אם הוא מתיישב כפי שלמד- הפרס שלו יהיה יציאה לטיול / משחק / התכרבלות בחיקנו/ נקניקיה עסיסית וכו'). ולסיכום- למה כדאי להשקיע בחינוך הכלב? • יצירת שפה בין הכלב לבעליו היא הבסיס לבניית קשר חזק וארוך טווח שמבוסס על כבוד ואמון הדדי • תהליך הלמידה מרתק ומהנה לשני הצדדים (זאת במידה ועובדים בשיטות של חיזוקים חיוביים, ראו מאמר על משמעות אילוף בשיטות חיוביות) • תרגילי האימון הם דרך נפלאה לעייף כלב, שכן הם מהווים אתגר מנטאלי ומפרקים אצלו אנרגיות. • לימוד הכלב להקשיב לנו, בעיקר כשמדובר בסביבה מאתגרת ורבת גירויים, מגדיל את סיכויינו להצילו בעיתות סכנה (!!) כלב מחונך, שיודע מה רוצים ממנו ונענה ברצון לבקשותינו הוא....
היו קשובים אם כן לצרכיו של כלבכם האהוב ואל תפסיקו ללמדו וללמוד ממנו ! הפעם ברשותכם אני רוצה להביא את נקודת מבטה של אנג'י כלבתי האהובה, שיכולה להאיר את התייחסותנו לפחדים או אי נוחות של כלבים מול אובייקט מסויים. אם תקראו את שלושת התיאורים הבאים של מראות שנתקלתי בהם במהלך טיול רגלי, לא נראה לי שתתרגשו יותר מדי- מתוך נקודת מבטנו האנושית, התיאורים נראים לנו פשוטים ורגילים: 1. בקצה הרחוב שבו אני גרה הוצב שלט גדול שמיידע על הפסקת מים 2. בשדה השיבולים של קיבוץ אלונים, נקצרה החיטה ונאספה לחבילות (ומי שיודע איך קוראים לריבועים האלו מלבד "באלות", מוזמן לשלוח לי את התשובה ) 3. בגינת הכלבים הונחו שני שקי חול קטנים ליד הגדר, למניעת יציאת כלבים מבעד לפרצה. מנקודת מבטה של אנג'י לא כך היו פני הדברים. בכל אחד מהמקומות הנ"ל שעברנו בהם, המראות נקלטו אצלה פחות או יותר בצורה הבאה: 1. אמאלה עב"מ! מה זה הדבר המפחיד והגדול הזה שנמצא פתאום ברחוב שלי ? אין מצב שאני עוברת פה (מחשבה שלוותה בנביחות בהלה לעבר השלט, תוך כדי לקיחת מרחק ביטחון). 2. אמאל'ה עב"מ ! מה זה הדבר המפחיד והגדול הזה שנמצא באמצע השדה שרק אתמול רצתי בו בהנאה גדולה? (גם מחשבה זו לוותה בנביחות בהלה לעבר חבילת החציר). 3. אמאל'ה עב"מ ! מה זה הדברים הקטנים, הלבנים והמפחידים האלו שנמצאים ליד הגדר, הם לא היה פה אתמול כשבאתי וגם לא באף אחת מהפעמים הקודמות ששיחקתי פה עם כלבים. מהיום שלקחתי את אנג'י מהעמותה, ניסיתי לבנות לה מחדש תחושת ביטחון, רוגע ויציבות. שמתי לב לשמחתי, שבאופן כללי היא אינה כלבה שנחרדת מאד משאון הסביבה, למשל רעשים חזקים, כדוגמת צפירות של כלי תחבורה אימתניים - הם תמיד שם והיא נחשפת אליהם כל יום מחדש. מה שנקרא היא התרגלה...אבל לאור שלושת המקרים הנ"ל יכולתי להבחין בנקל שיש לה פחד מאד גדול מכל מה שנראה לה זר ולא שייך בתוך התמונה החזותית היומיומית שנקלטת אצלה. הסיבה העיקרית לכך היא העובדה שיש לה חסך מאד גדול מגיל הגורות, של חשיפה למראות משתנים של מקומות וקבלת העולם כמקום דינמי ורווי התרחשויות. ללא ספק זה פועל יוצא מהעובדה שעד גיל שנה לערך, היא גדלה במשפחה שהזניחה אותה וככל הנראה גם קשרה אותה במשך כל היום בחצר, בלי לספק לה טיולים סדירים וחיזוקים חיוביים, שהם הדרך הנכונה היחידה לחשוף כלב לעולם הגדול-על מראותיו, קולותיו, צבעיו וריחותיו המגוונים. וכך בגלל שלא נחשפה בגיל המתאים למצבים משתנים-רחוב או מקום כזה או אחר, כל עצם חדש שמתווסף לאותו מקום, נראה לה כמו מפלצת אימתנית.. עד הרגע שבו היא ניגשת אליו ומרחרחת אותו. הרגע הזה לא מגיע סתם כי היא החליטה להיות פתאום אמיצה, אלא זו עבודת הרגלה ל"עב"מ" שעשינו יחד (אומנם התהליך נמשך דקות ספורות, אך בצורה איטית והדרגתית), מלווה בהרבה חיזוקים חיוביים (חטיפים ומילים טובות). מאד לא מומלץ לעשות לכלב "הצפה" של דברים שהוא נרתע מהם, הווה אומר להאיץ בו ולמשוך אותו אל עבר הדבר המפחיד על מנת שיתמודד איתו, אלא צריך להיות קשובים כל רגע למה שהכלב משדר ולעודד אותו באמצעות חיזוקים חיוביים בכל פעם שהוא מפגין פחות רתיעה מהדבר ומוכן (בעצמו, ללא כפייה מצדנו) לחקור אותו קצת יותר. צריך להבין מתי עברנו את הסף מבחינת הכלב, ואז לעצור, לעשות הפסקה או להמשיך את תהליך ההרגלה ביום אחר. רוב הסיכויים שאם עשינו תהליך נכון, הכלב בסופו של דבר יתעלם מה"עב"מ" ואולי אף יחליט להתקרב ולרחרח כהרגלו (ואף סביר שרגישותו הכללית לעבמ"ים תלך ותפחת ככל שנתמיד בתהליך ההרגלה החיובית לסביבה המשתנה)... גורים הם כמו תינוקות: מכניסים המון אור ושמחה לבית, אך אבוי- מפזרים בו גם ניחוחות לא נעימים, שמקורם בשלוליות שתן ושאר הפתעות. גורים, כמו תינוקות, לא יכולים להתאפק לאורך זמן. מתפקידנו לעזור לגור הצעיר בבחירות נכונות, ללמדו היכן כדאי לו לעשות צרכים ולדאוג שלא יעשה אותם במקום מרבצו. חשוב להבין שלכלבים יש נטייה טבעית: שמירת ניקיון בטריטוריה הפנימית, כלומר הם בד"כ לא עושים צרכים במקום המרבץ שלהם. אנו חייבים לדאוג שלא יקרה מצב בו הם נאלצים מחוסר ברירה לשבור נטייה זו, בגין אי היכולת הפיזיולוגית שלהם להתאפק. המפתח לגמילה נכונה מצרכים מורכב משני דברים עיקריים שמוטלים עלינו: · תגמול על הצלחות · מניעת תאונות תגמול על הצלחות: כל עשייה של הגור את צרכיו במקום שקבעתם לו, חייבת להיות מתוגמלת בצ'ופר טעים במיוחד ובהרבה שבחים ("יופי ! כל הכבוד, קח צ'ופר") . הכינו לכם שקית צ'ופרים מבעוד מועד, ליד האזור בו אתם רוצים שהכלב יעשה את הצרכים (אם אתם מכוונים אותו לעשייה בחוץ, תלו את השקית ליד הדלת, כדי שלא תשכחו לקחת אותה עם כל יציאה החוצה). מניעת תאונות: * שמירה על לו"ז עקבי של שעות האכלה, שינה, משחק, טיולים וכו' * תיחום הגור כדי שלא יסתובב חופשי בבית בזמן ששלפוחיתו מלאה. * הוצאת הגור להתרוקן בזמנים שהוא צריך (להלן). מתי הגור צריך לעשות צרכים? · ברגע שהוא מתעורר · 20-30 דקות אחרי ששתה / אכל (זמן משוער- משתנה מגור לגור) · לאחר משחק / אימון · לאחר כל התרגשות או פעילות (חזרה שלכם הביתה, אורחים שמגיעים..) · רגע לפני השינה "חוק החודש + שעה" גור בגיל X חודשים יכול להתאפק X שעות + 1 שעה למשל בגיל 3 חודשים= 4 שעות התאפקות החוק קביל רק למצב בו הגור תחום ונמצא לבדו בבית ולא כשאנחנו בבית, והוא ערני, מלא אנרגיה או מרוגש !!! סביר להניח שהגור לא יוכל להתאפק במשך 8 שעות עד שיהיה לפחות בן 6 חודשים, כך שצריך לשים לב שאם תוחמים אותו למשך שעות, כדאי לדאוג לכך שנהיה זמינים להוציאו לפחות פעם אחת מהתיחום כדי שחלילה לא יעשה במקום מרבצו וכך ילכלך את הטריטוריה הפנימית שלו. בלילה למשל, רוב הסיכויים שהגור יעיר אותנו כדי להתרוקן. חשוב להיענות לקריאתו ולהוציאו וכמובן לצ'פר אותו על שעשה במקום הנכון. אולי נפסיד דקות שינה קטנות, אבל נרוויח בעתיד כלב מחונך שעושה צרכים בחוץ! (אופציה נוספת היא לתחום אותו באמצעות גדר גורים ותא הטסה, ראו בהמשך). דגשים חשובים: · אין להשאיר את הגור להסתובב בבית ללא השגחה. · יש לספק לו תזונה קבועה ומותאמת לגורים, בלי הגנבת שאריות מהשולחן... · לא כדאי להשתמש בחומרים לניקוי הבית המכילים מרכיבי אמוניה (אקונומיקה למשל), כי אמוניה מדמה ריח של שתן. · יש לצאת עם הגור החוצה ולא לשלוח אותו לבדו לחצר לעשות צרכים (כדי שנוכל לתגמל על הצלחה + מניעת מצב של הסחות דעת שיעסיקו אותו בחוץ ואז יעשה את צרכיו כשיחזור הביתה). · בפעמים הראשונות, קחו את הגור לאותה נקודה שעשה בה, אך עשו זאת רק בהתחלה ולא לאורך זמן, שכן אנו רוצים שילמד לעשות בעתיד גם במקומות אחרים ולא רק בנקודה זו (שילמד לעשות על גבי מצעים שונים- כלומר, לא רק על אספלט, אלא גם על דשא, אדמה וכו'). · כל יציאה החוצה אמורה להיות לדקות ספורות בלבד, אם לא עשה: חוזרים פנימה (ומונעים את גישתו לרצפה, ע"י תיחום או החזקתו) ויוצאים שוב לאחר מס' דקות. · רצוי לא להחזיר את הגור הבייתה, מייד לאחר שעשה צרכים, אלא לשחק עימו או להמשיך לטיול כייפי (אך אם לא עבר לפחות 2 חיסונים אז לא להפגישו עם כלבים ולא לקחת אותו למקומות שיש בהם צואת כלבים). ההיגיון שמאחורי המלצה זו, הוא שאם נחזיר את הגור מייד לאחר שהתרוקן הוא עשוי להבין: "מממ...עשיית הצרכים מסיימת לי את הכייף בחוץ, אז עדיף שלא אעשה מייד כשמוציאים אותי...) כדאי לסגל שיגרה של קודם כל צרכים בחוץ, ואז טיול כפרס ! · ענישה לא רצוייה בשום צורה: אין טעם בענישה לאחר מעשה (נניח חזרתם הביתה וראיתם שלולית שתן, אין לכעוס או להעניש אותו!) : הגור לא מקשר את העונש להתנהגות של עשיית הפיפי שהתרחשה לפני שעות. מה שיקרה זה שהגור ילמד לפחד מחזרתכם הביתה...לא דרך טובה לבנות יחסים חיוביים עם הגור. לא כדאי גם להשתמש בענישה בזמן העשייה משתי סיבות עיקריות: גור לחוץ אינו יכול ללמוד +הענישה תפגום בקשר שלכם עם הגור-הוא ילמד לפחד מנוכחותכם (וכן התנהגות לא רצויה עלולה להופיע בהקשר של צרכים- הוא יפחד לעשות לידכם בחוץ ואז כשתחזרו הבייתה אופס... תגלו שהוא עשה בפינה, כשלא הייתם לידו). אם תופסים את הגור רגע לפני העשייה (מרחרח, מסתובב במעגלים...יש לעצור אותו במילה (לא באיום ולא בצעקה) ולקחת אותו מיידית למקום הנכון, אם צריך גם להרימו על הידיים (ההרמה תפסיק את פעולת עשיית הצרכים). כלי עזר ללימוד התאפקות: עיתונים, תא הטסה, גדר גורים השיטה המומלצת ביותר לדעתי גמילה מעשיית צרכים בבית, היא תיחום הגור באמצעות תא הטסה וגדר גורים. תא הטסה – מעודד איפוק ובאמצעותו ניתן לעשות תיחום ארוך טווח (כשאתם נעדרים מן הבית למספר שעות רב יותר ממה שהגור יכול להתאפק) ותיחום קצר טווח (כשאתם בבית ויכולים לחזות מתי הגור צריך לעשות צרכיו, ואז לכוון אותו למקום הנכון + לתגמלו שם). גדר הגורים משמשת תיחום שהוא מעין "גן משחקים מגודר" עבור הכלב. בתוך המתחם של הגדר יש לשים לגור את קערת המים, קערת האוכל, צעצועי האכלה, עצמות ללעיסה ואת תא ההטסה. בפינה הרחוקה ביותר נשים את העיתונים. כאשר אינכם בבית, השאירו את דלת התא פתוחה, וכאשר הגור ירצה להתרוקן הוא יבחר לעשות זאת על העיתונים (רצוי שיהיו ספוגים מעט בריח השתן שלו). כשאתם נמצאים בבית ויכולים להשגיח עליו, רצוי שיעשה כמה שפחות על העיתונים וכמה שיותר בנקודה שבחרתם שיעשה בחוץ, לשם כך ניתן לסגור אותו לפרקי זמן בתוך תא ההטסה עם צעצוע האכלה מאתגר ומשמח, ולהוציאו להתרוקנות בחוץ. לאחר שהתרוקן הוא יכול להסתובב חופשי לידכם למשך זמן קצוב (כשעה) תחת השגחתכם כמובן. זהו זמן מצוין גם לתרגל איתו התנהגויות רצויות או פשוט לשחק עימו (ואל תשכחו- מייד עם סיום התרגול / המשחק, הוציאו אותו שוב החוצה להתרוקן). שאלות אופייניות של בעלי גורים: "תא הטסה נשמע לי מלחיץ, איך הופכים אותו למקום נעים עבור הגור?" בעבודת הרגלה נכונה והדרגתית תא ההטסה משמש את הגור כמקום נעים ובטוח, ממש כמו מאורה עבורו. בשלב הראשון של תהליך ההרגלה נזרוק חטיפים לתוך התא, ונאפשר לגור להחליט מתי הוא רוצה להיכנס ולצאת. אל לנו להפעיל עליו שום לחץ. בשלב השני נתחיל להאכיל אותו בארוחות בתוך התא, ומדי פעם נשים לו שם עצם או צעצוע האכלה. בשלבים אלו דלת התא נשארת פתוחה. יש לחכות עד שמרגישים שהגור מתייחס לתא כאל מקום שמח ונעים, לפני שמתחילים לסגור את דלת התא. כשזה קורה, נתחיל לסגור את הדלת לשניות ספורות בלבד, נתגמל אותו על שהייה רגועה בתוך התא, ובהדרגה נעלה את משך הזמן, כמובן תוך כדי בחינה האם הגור רגוע ושמח להישאר בפנים. עם רוב הגורים ניתן לסיים את השלבים הנ"ל תוך יום יומיים. תא הטסה הוא הכלי היעיל ביותר לגמילה מצרכים, וכן ניתן ללמד באמצעותו את הגור כבר מן ההתחלה, להימנע מלעיסת חפצים בבית, על ידי כך שמספקים לו צעצועי האכלה. כאמור, בהרגלה נכונה הגור לומד לאהוב ולהרגיש בטוח במקום הקטן הזה. ברגע שהגור למד לעשות צרכיו רק במקומות הנכונים וללעוס רק את החפצים הנכונים, תוכלו לאפשר לו בהמשך חייו להסתובב חופשי בבית או בחצר.. כשאנו בבית למה עלינו לתחום את הכלב בתא הטסה? למה לא בחדר קטן ? באופן זה נקבל חיזוי מדויק מתי הגור רוצה לעשות צרכים , נוביל אותו לנקודה הרצויה ונתגמל אותו על הצלחה. אם הוא יהיה בחדר, אומנם הוא יעשה שם צרכים ולא בכל הבית, אך לא נוכל "לתפוס את הרגע" הנכון ולתגמל אותו. אם בכל זאת בחרתם לתחום את הגור בחדר, כסו את הרצפה בעיתונים ובהדרגה צמצמו את שטח העיתונים כך שהגור ילך לעשות בנקודה ספציפית, רחוקה ממקום מרבצו. למה לא להשאיר את הגור בחוץ עד שילמד גמילה מצרכים? אף אחד בחוץ לא יכול ללמד אותו !! גור שעשה בחוץ בלי שהייתם לידו- פספסתם הזדמנות לתגמל אותו כשהוא עשה במקום הנכון ועל ידי כך להאיץ את תהליך הלמידה. כיוון שהגור לא למד איפה נכון לעשות, סביר שיעשה צרכיו גם כשתכניסו אותו הביתה לבסוף..כמו כן גור שנשאר בחצר לאורך זמן וללא השגחה, עלול לפתח בעיות התנהגות- רוב הסיכויים שיהפוך לנבחן, ילעס כל מה שימצא ויחפור בכל מקום שיימצא לנכון או פשוט ימצא דרכים לברוח. גור שכזה יהפוך גם למתרגש קיצוני כשכבר כן יזכה לכמה רגעי חסד בבית, עד שבסופו של דבר ייתכן ותמנעו ממנו להיכנס בכלל... חבל !!! למה חשוב לשחק עם הגור הצעיר לאחר שהתרוקן בחוץ? עכשיו כשאנו יודעים שהשלפוחית שלו מרוקנת, זה הזמן הכי טוב לשחק או להתאמן איתו בלי להסתכן בשלוליות בבית. הוא הרוויח את זמן האיכות איתכם על ידי כך שעשה צרכיו במקום הנכון !! זכרו - תהליך הגמילה מעשיית צרכים בבית עשוי לקחת זמן, אל תתייאשו ואל תאבדו סבלנותכם או שלוותכם נוכח "תאונות". סביר שתאונות יקרו, אבל אם תפעלו לפי העצות הנ"ל, יהיו לכם ולגור הצעיר הרבה יותר הצלחות שיאיצו את תהליך הלמידה והגמילה. בהצלחה!!! |
מירב גמליאל- מאלפת ומטפלת התנהגותית לכלבים בשיטות מתקדמות. קטגוריות
All
|