כלבים לא מדברים בשפה שלנו; הם לומדים לקשר התנהגויות לצלילים, שפת גוף ומחוות. מסיבה זו, חשוב להיות ברור ועקבי כאשר מדובר בתקשורת עם הכלבים שלנו, כך שנוכל לקבל את ההתנהגות הרצוייה שאנחנו מחפשים.
תקשורת ברורה ועקבית יוצרת אצל הכלב אמינות כלפינו ומובילה אותו בסופו של דבר להציע את ההתנהגות הרצוייה לעיתים הרבה יותר קרובות. לעומת זאת, אם הם מבולבלים ולא בטוחים למה אנו מתכוונים, הם עשויים להציע התנהגות לא נכונה או פשוט לא להגיב בכלל. מה שבטעות מפורש על ידנו הרבה פעמים כ"הכלב עקשן"...או "הכלב קצת טיפש". הכלב אינו טיפש, אלא פשוט לא לימדו אותו בצורה בהירה ועקבית מה רוצים ממנו... מה הכוונה בבהירות? להיות ברור עם כלב פירושו ללמד אותו דרך אסוציאציות, התניות וחזרתיות להגיב לרמזים קוליים, אותות יד ו / או רמזים אחרים. אני מסתכלת על תומר, בני היקר והמתוק ונדהמת מכישורי השפה שלו. אין לי ספק שהבהירות היא מרכיב מפתח בתהליך של הלמידה שלו ושל שאר הילדים. ילדים קולטים בצורה מדהימה מילים חדשות כי כל האלמנטים שזורים בתהליך הלמידה: אסוציאציות, התניות וחזרתיות. למשל, כשאמרתי לתומר את המילה "בקבוק" והצגתי לו בו זמנית את בקבוק ההאכלה. עשיתי זאת במשך מספר פעמים (זוהי החזרתיות הנחוצה), ובסופו של דבר (במקרה שלו-מהר מאד!) תומר קישר את המילה לחפץ והחל לומר "בקבוק" בשעת ההאכלה (אם להיות מדויקת, המילה שתומר למד עוד לפני "בקבוק" זו המילה "רוח" כשראה אותנו מפעילים את המזגןJ ) . כך קורה גם בתהליך הלמידה של הכלבים-ההצמדה של המילה לתנועה/התנהגות והחזרתיות של המילה מספר פעמים (תרגולים רציפים) מובילה לביצוע ההתנהגות. מה הכוונה בעקביות? כלבים צריכים דפוס קבוע של פעולה וחוקים אחידים (או שחור או לבן, בלי שטחים אפורים). חוסר עקביות מבלבלת את הכלב. להלן דוגמאות לטעויות נפוצות שהבעלים עושים בהקשר זה עם כלביהם: -אחד מבני הבית מלמד אותו "שב", בעוד השני מלמד אותו "לשבת" - בני הבית מאפשרים לכלב לקפוץ עליהם משמחה כשחוזרים מהעבודה, אך הודפים אותו בכעס אם קופץ עליהם כאשר הם שבים מאירוע (לבושים במיטב בגדיהם) -בני הבית מאפשרים לכלב לקפוץ עליהם משמחה, אך מתעצבנים כאשר הוא קופץ על אורחים -אחד מבני הבית מאפשר לכלב להתכרבל איתו על הספה, אך בן בית אחר שלא אוהב זאת, מוריד אותו בכוח. חשוב שכל בני הבית יהיו אחידים, הן ברצונות שלהם מן הכלב והן במילים שהם משתמשים בהן כאשר מבקשים ממנו לבצע התנהגויות שונות. זכרו: מערכת תקשורת חזקה שבה הכלב מבין אותנו, מבוססת על בהירות ועקביות, יחד עם סבלנות, הבנה וחיזוקים חיוביים!
0 Comments
הרבה קווים מקבילים יש בין אילוף כלבים בשיטות חיוביות, לחינוך (ילדים ומבוגרים) לחשיבה ועשייה חיובית.
אני רוצה להעלות בפניכם נקודה למחשבה, הרלוונטית לכל מערכת יחסים שבה אתם נמצאים, בין אם אתם בני זוג, חברים טובים, הורים וילדים, מעסיקים ואנשי צוות וכמובן הורים לבעלי זנב... כמאלפת כלבים בשיטות חיוביות, אני מדגישה כל הזמן בפני לקוחותיי שכדאי להם מאד להתחיל לחזק התנהגויות ספונטניות שהכלב מציע מיוזמתו והם אוהבים, למשל מבט אליהם תוך כדי טיול, ישיבה רגועה בקרבת אורחים וכו'....אם מתמידים בחיזוק התנהגויות חיוביות (במקום להתמקד בהערה ונזיפה על התנהגויות שאנו לא אוהבים), הכלב ילמד לאורך זמן להציע עוד ועד התנהגויות שאנו אוהבים (שימת לב אלינו במהלך טיול, הליכה נינוחה, רוגע בבית וכו').. מטבע הדברים אנו כל כך רגילים לשים לב ולהעיר על התנהגויות שמפריעות לנו, עד שלעיתים קרובות שוכחים להסתכל על ההתנהגויות הטובות ולחזק אותם. אז הנה לכם תרגיל- התחילו להסתכל על אותם מקורבים ולחזק אצלם התנהגויות חיוביות ויומיומיות שהם עושים, דברים שאתם אוהבים, פעולה או משימה שבצעו בהצלחה. חזקו אותם במילה טובה, או כל דבר משמעותי אחר עבורם. במקום ליצור תסכול מהערות חוזרות ונשנות על דברים שעשו לא בסדר, תזכו לראות עוד ועוד התנהגויות חיוביות שהם מציעים. win-win situation... הנה פסקה נהדרת בהקשר, מתוך כתבה חשובה על העצמת ילדים: "לחגוג את הרגע החיובי- איך מלמדים ילדים לראות את הרגעים היפים? אנחנו מעירים להם כשהם רבים עם אחיהם, כשהם שוכחים את המעיל בבית הספר, כשהם לא שוטפים ידיים לפני הארוחה, כשהם קמים באמצע ובסוף לא מפנים מהשולחן ועוד ועוד. אבל בימים השקטים בלי המריבות, כשהם יושבים בצורה מכובדת מסביב לשולחן, כשהם משחקים יפה וזוכרים להחזיר את כל חפציהם מבית הספר, אנחנו לרוב לא אומרים דבר. מה עושים? עלינו לחזק התנהגויות חיוביות וראויות. צריך לחגוג כל רגע חיובי, לחזק את התנהגותו הראויה בחיבוק, במילה טובה..." טעות מס' 1: צועקים על הכלב כאשר הוא מגיע אלינו לאחר שקראנו לו מספר פעמים
מכירים את הסנריו בו אתם קוראים לכלב מספר פעמים אך הוא בשלו, ממשיך בעיסוקיו ומתעלם מקריאתכם? (יש שיגידו בהפגנתיות), ואז כאשר הוא מואיל בטובו להגיע, אתם מתעצבנים עליו בקול, שמים עליו רצועה ומושכים אותו בכוח הביתה? מה הכלב מבין? -לא שווה לי לחזור אל הבעלים כשהם קוראים לי, יש פעמים שהם ממש לא נחמדים אליי ואף קצת מפחידים -כל פעם שאני חוזר אל הבעלים שלי, מסתיים לי זמן הכייף. שמים עליי רצועה ולוקחים אותי הבייתה מה צריך לעשות? הכל אחרת (ואפרט כאן על קצה המזלג): 1. ללמד אותו את משמעות המילה "אליי" בהדרגה: בהתחלה בבית ואח"כ כשיש 100% הצלחה בתוך הסביבה הביתית, עוברים בהדרגה לסביבה עם יותר גירויים (ניתן להיעזר בהתחלה ברצועה ארוכה). 2. שימו לב- הקריאה "אליי" משמעותה אצלנו (הבעלים) הכי כייף, אנחנו מקור כל הטוב ואילו הסביבה פחות מעניינת באותו רגע נתון. לכן ביומיום, חוץ כמובן מזמן התרגול, הקריאה אליי צריכה תמיד להיות מחוזקת בדברים נהדרים שהכלב אוהב (חטיפים טעימים, צלחת האוכל, פתיחת דלת לטיול, משחק מהנה, ליטופים מרגיעים וכו') 3. אחרי שלימדתם אותו את משמעות המילה "אליי" גם עם גירויים, קראו לו אליכם, תגמלו אותו בחטיף ושלחו אותו שוב לענייניו (משחק עם כלב, רחרוח, ריצה בשדות...), כך הכלב מבין שלא בכל פעם שקוראים לו מסתיים לו הכיף, אלא יש פעמים שהוא אף מקבל חטיף טעים ובנוסף לכך מאפשרים לו להמשיך בשלו בלי לכבול אותו ברצועה. איזה בעלים נהדרים! בפעם השנייה, שלישית, חמישית או שישית (סדר אקראי) קראו לו, שימו עליו רצועה וחזרו הביתה, כך הוא אף פעם לא ידע לצפות מתי מסתיים הטיול ולא יחשוש להיענות לקריאתכם ולחזור אליכם. טעות מס' 2: מנסים להפסיק את קפיצות הכלב באמצעות מילים או הזזה פיזית שלו כולנו בוודאי נתקלנו בסיטואציה הבאה: כאשר הכלב קופץ עלינו, אנו מנסים להפסיק את ההתנהגות על ידי כך שאומרים לו: "לא", "די", "אל תקפוץ", "זוז", או שמנסים להזיזו עם הידיים או הרגליים. מה הכלב מבין? -איזה יופי לי! הבנתי מה גורם לבעלים להתייחס אליי. כל פעם שאני קופץ הם מסתכלים עליי, מדברים איתי ונוגעים בי. בפעם הבאה אפילו אקפוץ יותר חזק ואינטנסיבי כדי לקבל עוד יותר יחס! שימו לב שתגובות של הבעלים כמו התגובות הנ"ל מחזקות למעשה את ההתנהגות הלא רצויה, כך שלא רק שלא הצלחנו להיפטר מן הקפיצות, גרמנו לכלב שלנו לקפוץ יותר כי הוא מקבל יחס- שזה בעצם מה שניסה להשיג מלכתחילה (גם מילים כגון "לא", "די", "תפסיק" מהוות עבורו יחס, וכך גם מבט לעברו !!) מה צריך לעשות? כמה דברים במקביל:
טעות מס' 3: נגררים אחרי הכלב המושך קדימה בטיולים התסריט מוכר: רצועה מתוחה, הכלב מושך קדימה והבעלים נגררים אחריו, מנסים להדביק את הקצב. לכל אחד מהנגררים סיבה משלו: קשה להחזיק ברצועה המתוחה, היד כואבת, קשה לעצור את רוח הסערה הכלבית שמושכת אל עבר גירוי מסויים, חבל להפסיק את שיחת הטלפון שבדיוק נכנסה....וכו'... אז רצים אחרי הכלב בלי לשים לב לאן... מה הכלב מבין? אה... צריך למשוך כי להגיע אל החבר שלי, אל הריח שבסביבה, אל האישה הנחמדה שמוציאה מולי חטיף... משיכות עוזרות לי להתקדם מהר יותר אל היעד.... מה צריך לעשות? גם כאן כמה דברים במקביל:
* הערה: אם הכלב מושך והרצועה נמתחת- אפשר גם ללכת לכיוון השני במקום לכיוון אליו הוא מושך, זאת בהנחה שבצד השני אין גירויים מעניינים עבורו.
חשבו מה הכלב חושב ברגע נתון, איך הוא מפרש את הסיטואציה...ברגע שתעשו כן תראו שהרבה התנהגויות לא רצויות יכולות להיעלם עם עבודה נכונה שלכם ושימת לב לפרטים. ניפגש בפעם הבאה עם חלק ב' של המאמר ! חריקת בלמים אינה מתרחשת רק בכביש, היא קורית לנו מדי פעם גם בעיצומה של הליכה תמימה, עת נתקלת רגלנו בצואת כלבים. מניחה שכולנו מכירים את התסריט הזה....
מעבר למפגע האסתטי ול"ניחוחות" הלא נעימים, מפגש עם צואת כלבים יכול להיות בעייתי ואף מסוכן בריאותית לנו וכן -גם לכלבינו. הנה מספר נקודות למחשבה: העברת מחלות לבני אדם- אמנם מעט מאוד מחלות עוברות בין כלבים לאנשים וסכנת ההדבקות קטנה בייחוד אם הכלב מחוסן ומתולע באופן קבוע אך תולעים מסויימות וגם חיידקים כגון סלמונלה אם מצויים בצואת הכלב, יכולים לעבור לאדם. העברת מחלות לכלבים- שיעור ההדבקה בין כלבים הוא גבוה במיוחד. אם הכלב שלכם נתקל בצואה נגועה של כלב אחר הוא יכול לחטוף הרבה דברים, החל מקלקול קיבה ועד מחלות קטלניות במיוחד כמו תולעת הפארק ופרוו. תולעת הפארק - כלבים נדבקים ע"י אכילת זבל/ צואת כלבים/ שאריות מזון אם מצויות בהם חיפושיות זבל נגועות (כלב נגוע מפריש בצואה ביצי תולעת הפארק). מחלת הפרוו - מחלה ויראלית ארורה הפוגעת בגורי כלבים לא מחוסנים. במקרה של הפרוו הכלב לא חייב לאכול את הצואה, מספיק שכלב אחר נגע בה ונשארו הפרשות על פרוותו וכלבכם תוך כדי משחק איתו מלקק את פרוותו (אפשרות נוספת להדבקה היא שאריות צואה נגועה שדבקו בסוליות נעליכם) כעס מיותר וגילויי חוסר סבלנות/סובלנות כלפי כלבים- הכלבים לא אשמים אך האצבע המאשימה מופנית קודם כל לעברם (יקום מי שנשאר רגוע ושלו אל מול מפגש לא נעים של סולייה עם צואהJ) אז מה עושים??? אוספים !!! ו...מכוונים את הכלבים למקומות הנכונים
אנחנו לא יכולים למנוע מכלבינו האהובים לעשות את צרכיהם, זוהי דרך הטבע, אך מתפקידנו לדאוג לסביבה נקייה ובריאה, אם על ידי איסוף הצרכים ואם על ידי הכוונת הכלבים לשטחים מתאימים. באופן כללי, אני ממליצה לכם בחום לצאת תמיד עם כלבכם לטיול משותף ולא לתת לו להסתובב לבדו בחוץ. מעבר לפעילות הגופנית, לחוויה ההדדית ולחיזוק הקשר, יש פה גם עניין של פיקוח ומניעת סכנות הן לבני האדם והן לכלבים. אז צאו לטיול משותף, קחו איתכם שקית קטנה לאיסוף הצרכים ושקית נוספת עם חטיפים טעימים לתגמל את כלבכם על התנהגויות טובות. טיול נעים ונקי! ע"פ עיקרון שניסח הפסיכולוג דיוויד פרימק, התנהגויות בעלות סבירות גבוהה יכולות לשמש כחיזוק להתנהגויות בעלות סבירות נמוכה. פרימק טוען שפעילות שכיחה ואהובה (כמו צפייה בטלוויזיה, משחק בחוץ, או בעידן שלנו משחק בסמארטפון) יכולה להוות חיזוק לפעילות פחות שכיחה (או פחות מעוררת התלהבות, כגון הכנת שיעורי בית, סידור החדר וכו'). באמצעות עיקרון פרימק, ניתן לחזק התנהגויות רצויות בקרב ילדים אשר מבינים שכדאי להם לבצע פעולה מסוימת מכיוון שזה ישתלם להם כי אחרי ביצוע הפעולה, הם יקבלו רשות לעשות משהו אהוב. אז איך זה קשור לכלבים אתם שואלים? ובכן, את אותו עיקרון בדיוק ניתן ליישם על כלבינו האהובים על מנת לחזק אצלם התנהגויות רצויות. ההתנהגות השכיחה (מה שהכלב שלכם רוצה; לצאת החוצה) = החיזוק ההתנהגות הנדירה יחסית (ההתנהגות שאתם רוצים; ישיבה רגועה) = המחוזקת. לדוגמא- כשהכלב מתרגש לפני יציאה מהדלת, נבקש ממנו קודם לשבת. רק לאחר שישב, הוא יקבל את החיזוק שלו- היציאה מהדלת. מהם היתרונות ביישום עיקרון פרימק בעבודה עם כלבים? "הסחות דעת" יכולות לשמש כחיזוק באילוף כלבים, הרבה פעמים אנו מחשיבים את הסחות הדעת שבחוץ כמכשולים לאימון, אך על פי עיקרון פרימק יש לנו פתח לשנות את החשיבה שלנו ואת התנהגות הכלב, על ידי כך שנהפוך את אותן הסחות דעת, לחיזוקים על התנהגות רצויה – וכך במקום שהכלב יתעלם מאיתנו בגלל גירוי חזק שמעורר בו התרגשות ומסיח את דעתו, הוא יבצע התנהגות שאנו רוצים (תשומת לב, מבט, ישיבה רגועה וכו') כדי לקבל גישה אל אותו גירוי (רחרוח השיח, משחק עם כלבים...). חיזוקים מהחיים עיקרון פרימק, עוזר לנו לחשוב על פרסים נוספים מלבד חטיפי מזון. אנו יכולים לרתום את הסביבה היומיומית של הכלב ולערוך רשימת דברים שיוצרים אצלו מוטיבציה (ראו הרחבה בסוף המאמר). במידה ועיקרון פרימק מיושם כהלכה, יהיה לנו במהרה כלב שמציע לנו התנהגויות "דיפולט" (התנהגויות אוטומטיות) רגועות על מנת לקבל דברים משמחים. הנה לכם תרגיל נחמד: קחו לעצמכם פסק זמן ממטלות היומיום, סלקו מחשובת טורדניות ופנו מקום למחשבה בריאה והתמקדות בדברים הטובים. ועכשיו קחו דף ועט. בצדו האחד של הדף ערכו רשימה של כל ההתנהגויות הרצויות מבחינתכם שהייתם רוצים לחזק אצל כלבכם. בצדו השני, ערכו רשימה נוספת, של כל מה שנראה לכם שהכלב שלכם רוצה. תהיו יצירתיים והתבוננו בכלב שלכם- ממה הוא נהנה? מה הוא הכי אוהב לעשות? הוא כבר "יגיד" לכם מה הוא רוצה. זה יכול להשתנות מיום ליום, מרגע לרגע וזה לגמרי בסדר- הוא יציע לכם אוסף נכבד של חיזוקים מהם תוכלו לבחור. להלן כמה הצעות לחיזוקים- מה הכלב אוהב / מהי המוטיבציה שלו ברגעים שונים: לרחרח, לאכול, לשחק משיכות בחבל, משחקי הבאה עם כדור או מקל, לשחק עם כלבים אחרים, לנסוע באוטו, לרוץ בשדה הפתוח, להתפלש בחול, "להתחבק ולהתלטף", לקבל תשומת לב, לברך אנשים לשלום, לחפור, להיכנס למים, לקבל קונג עם מילוי טעים, שוב לרחרח ושוב לאכול...מניתי לא מעט חיזוקים והיד (או הרגל, אם לדייק) עוד נטוייה.... אז אל תהססו להשתמש בעקרון פרימק ליצירת שינוי התנהגותי, עם ההולכים על ארבע כמו גם עם ההולכים על שתיים, וכמו שאמרה אישיות נכבדה אחרת- "אם תרצו אין זו אגדה". לבטח אינכם צריכים תזכורת לכך שהכלב שלכם הוא יצור נפלא, מרתק ורב קסם ! בין שלל התכונות והיכולות מעוררות ההשתאות שלו ניתן למנות את יכולת הלמידה המופלאה ויכולת ההסתגלות המדהימה שלו בתוך סביבה חברתית מורכבת. אך דווקא בגלל הכישורים הנהדרים שלו, אנו נוטים לפעמים לשכוח שהוא כלב ובמקום זאת מתייחסים אליו כבן אנוש, וככזה מצפים ממנו להפגין נימוסים וכללי התנהגות נאותים מהרגע בו נכנס לביתנו והפך לחלק ממשפחתנו.. ואז יום בהיר אחד אנו נדהמים לגלות ש "לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים" מפר את החוקים (שעליהם לא שמע מימיו), מרים את אפו ומנופף בזנבו בצורה מתגרה ומרדנית והופך אותנו לפקעת של תסכול, אכזבה ו/או כעס. חשוב להבין שרבות מן ההתנהגויות שאנשים מחשיבים כשליליות וטורדניות, הן בדרך כלל התנהגויות נורמליות לחלוטין עבור כלב שאינו מאומן ולא למד בצורה עקבית מה אנו רוצים ממנו (כשהכלב שועט קדימה בטיולים, ואתם נגררים מאחוריו, הוא לא עושה זאת כי הוא רוצה להתעלל בכם או כדי לשפר את סיבולת ליבכם או ליבו, אלא פשוט באותו הרגע הגירויים החיצוניים מפתים מאד וכנראה שאף אחד לא לימד אותו שאפשר גם ללכת בצורה רגועה ונעימה עם הרצועה, וליהנות מטיול בו אתם וההליכה עצמה מהווים את הכייף הגדול). חשוב אם כן להבין את עולמו של הכלב על כל מורכבויותיו- קולות ושפת גוף, צרכים בסיסיים, יצרים / תכונות וההתנהגויות הנובעות מהם וכמובן כדאי להכיר טכניקות פשוטות וידידותיות לשינוי התנהגויות לא רצויות ולחיזוק התנהגויות רצויות, כך שנעזור לו להשתלב בסביבה באופן הרמוני ולבנות קשר מתגמל לשני הצדדים. הדרך היחידה בה נוכל לספק לו זאת, היא באמצעות תהליך הלמידה- אימון וחינוך. כחייה חברתית הוא זקוק לשפה משותפת עם אלו שהוא חי בקרבם. למדו אותו באמצעות תרגילי אימון ומשחק, את כללי הנימוס וההתנהגות הבסיסיים, כגון: מה מותר ללעוס (צעצועי לעיסה ולא גרביים מגולגלות), איך להיות נינוח ורגוע, איך לשתף עמנו פעולה ולהנות ממשחק משותף (כדור, פריזבי, מחבואים..) ולמה משתלם לו להקשיב לנו ולהיענות לבקשותינו בשמחה ורצון (רמז עבה: כי כך הוא זוכה לקבל את "פרסי החיים", או במילים אחרות: פעילויות שהוא כה אוהב, הופכות למוטיבציה הטבעית שלו לשתף עמנו פעולה (אם הוא מתיישב כפי שלמד- הפרס שלו יהיה יציאה לטיול / משחק / התכרבלות בחיקנו/ נקניקיה עסיסית וכו'). ולסיכום- למה כדאי להשקיע בחינוך הכלב? • יצירת שפה בין הכלב לבעליו היא הבסיס לבניית קשר חזק וארוך טווח שמבוסס על כבוד ואמון הדדי • תהליך הלמידה מרתק ומהנה לשני הצדדים (זאת במידה ועובדים בשיטות של חיזוקים חיוביים, ראו מאמר על משמעות אילוף בשיטות חיוביות) • תרגילי האימון הם דרך נפלאה לעייף כלב, שכן הם מהווים אתגר מנטאלי ומפרקים אצלו אנרגיות. • לימוד הכלב להקשיב לנו, בעיקר כשמדובר בסביבה מאתגרת ורבת גירויים, מגדיל את סיכויינו להצילו בעיתות סכנה (!!) כלב מחונך, שיודע מה רוצים ממנו ונענה ברצון לבקשותינו הוא....
היו קשובים אם כן לצרכיו של כלבכם האהוב ואל תפסיקו ללמדו וללמוד ממנו ! מה זה ניהול סביבתי ? לכלבים כמו לילדים (וכן..גם למבוגרים), לא תמיד קל לעשות את "הבחירות הנכונות", גם אם חונכו היטב ולמדו את כללי ההתנהגות / הנימוסים ואת כללי הזהירות. תפקידנו אם כן, הוא לעזור להם באמצעות שליטה על דברים מסויימים בסביבתם, כדי למנוע הופעה או החמרה של התנהגויות לא רצויות ! עם ילדים אנו מנהלים את הסביבה כל הזמן – לדוגמה: אפילו אם הסברנו לילד לא לגעת בבקבוק האקונומיקה, או לא להשתעשע עם קופסת הגפרורים, סביר להניח שבתור הורים אחראים לא ניקח סיכון, ונדאג לכך שלילד לא תהיה בכלל גישה לדברים אלו.. גם כלבים צריכים אותנו כהורים אחראים שמכוונים אותם בדרך הנכונה והבטוחה, אז אם קיימת בידינו האפשרות לעזור להם בכך, מדוע שלא נעשה זאת ? מה כולל בין היתר ניהול סביבתי ?
גורים הם יצורים נוטפי מתיקות, שובבים בלתי נלאים, סקרנים עד מאד, מצחיקים בטירוף ושובי לב אמיתיים. חשוב שכבר מן ההתחלה נשקיע בהם בחינוך והכוונה ונגדל אותם בצורה הנכונה, על מנת שיהיו כלבים רגועים ושמחים. אז לכבודכם בעלי הגורים המתוקים - כתבתי מאמר על אחד מן הנושאים הכי שכיחים (שלא לומר הכי כואבים:), הקשורים לגידול גורים- נשיכות !!! המאמר יפרוש בפניכם מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם גור שאוהב לנשוך את כפות ידיכם, סוליות נעליכם, קצוות בגדיכם וכל דבר אחר העולה ברוחכם (ברוחו, אם לדייק). הדבר הראשון שצריך להבין בהקשר של הגור הנושך הוא מה לא לעשות:
חשוב להבין שנשיכותיו של הגור הן נורמליות לחלוטין-התנהגות כלבית טבעית, באמצעות הפה הם חוקרים את העולם ומתקשרים בחודשי חייהם הראשונים. משום כך עלינו לנתב אותם, לתרגל איתם וללמדם איך מתקשרים בצורה נכונה עם בני אדם. אז איך עושים זאת ? 1. ניתוב למשה חלופי- כשהגור לועס או נושך, יש לקרוא לו ולנתב אותו לצעצוע לעיסה כמו קונג, חבל משיכה וכו'. לא להפחיד, לא לכעוס, אלא ללמד אותו מה כן לעשות. **** הערה חשובה בהקשר: אל תחכו לרגע בו הגור נכנס ל"מוד היפראקטיביות" ולטירוף של נשיכות, אלא ספקו לו על בסיס קבוע (כחלק משגרת היום) צעצועי האכלה מעניינים, כדוגמת קונג ממולא ותראו איזו השפעה מדהימה של רוגע ועצמאות אתם מכניסים לחייו. 2. הסרת תשומת הלב- ברגע שהגור נושך (גם אם זה במסגרת "משחק"), יש למנוע ממנו כל סוג של אינטראקציה. אפשר לומר "אאוצ'" או מילה אחרת שתסמן שכואב לכם ועצרו באופן מיידי את המשחק או ההתייחסות אליו (אבל לא להתחיל בשצף דיבור: "אייי, דייי, אייי" וכו', כי זה רק יעורר אותו יותר ויסלים את ההתנהגות), כמו כן יש למנוע ממנו באופן מיידי כל אפשרות למגע עם הידיים שלנו (אם יש צורך, אף לעמוד ולהחביא את הידיים מאחורי הגב), ולחדש את המגע / המשחק רק כשהגור נרגע. 3. תרגול עקבי- אם הגור נושך בסיטואציות מסוימות- לתרגל באותן סיטואציות. לדוגמה נשיכות עקבים בעת עלייה מדרגות, או נשיכות כפות ידיים כשבאים ללטפו- לתרגל (תרגילים יזומים יומיומיים) באותם מקומות או סיטואציות. 4. פעילות גופנית על בסיס יומיומי - כלב רגוע הוא כלב מסופק מבחינה פיזית ומנטלית- רצוי להוציא לגור אנרגיה באמצעות טיולים או משחקים (משיכה, רדיפה, צעצוע לעיסה). פעילות משותפת שלנו עם הגור תעמיק גם את הקשר ותקל עליו להיות קשוב אלינו. 5. תרגילי מגע עם גופו תוך לימוד התנהגויות רגועות (צ'ופרים על גילויי רוגע בעת נגיעה בכל אחד מאברי גופו) ← גור ששולט בעצמו ובמידת ההתרגשות שלו = פחות נשיכות ויותר בחירות נכונות !! 6. משחק עם גורים- חשוב מאד לאפשר לגור להמשיך לשחק עם גורים אחרים, כדי לשמר את עיכוב הנשיכה הטבעי !!! והכי חשוב-תהנו מכל רגע עם הגור. לא תאמינו כמה מהר בוא יגדל... ברשותכם, אתחיל דווקא מהמסקנה הסופית של הכתבה: שיטות חיוביות, חיזוקים חיוביים, מוטיבציה, חינוך ללא כוח וכפייה, תקשורת ואמון הדדי, כל אלו ועוד מהוות גישות לחיים, אשר ניתן ליישמן בתחומים שונים כגון: חינוך ילדים, הנעת צוות עובדים, בניית קשרי חברות, תחזוקה של מערכת זוגית או מסגרת משפחתית, חינוך חיית המחמד וכו'. אז מה הכוונה באילוף כלבים בשיטות חיוביות ? אילוף בשיטות חיוביות הוא גישה מדעית ללימוד בע"ח, אשר מיושם בהצלחה על מינים רבים של בע"ח כולל חתולים, סוסים,יונקים ימיים ובע"ח בגני חיות. השיטות החיוביות מבוססות על לימוד התנהגויות רצויות, באמצעות חיזוקים חיוביים (נתינת תגמול על התנהגות רצויה, על מנת לחזקה וגריעת חיזוקים על התנהגות לא רצוייה על מנת להפסיקה). למונח "אילוף כלבים" יש לעיתים קונוטציה כוחנית, כיוון שבשיטות עבודה קלאסיות השתמשו בכוח ובכפייה כדי לגרום לכלב לבצע פקודות שונות. כיום, בכל העולם, מקובל לעבוד בשיטות מתקדמות, שעושות שימוש בחיזוקים חיוביים ומוטיבציה של הכלב. מחקרים רבים בנושא התנהגות ושיטות אילוף מצביעים על כך ששיטות שמשתמשות בהפחדה, הכאבה, כפייה וכו' מובילות להרבה הפסדים בטווח הארוך ומשפיעות לרעה על מזג הכלב, הביטחון העצמי שלו והאמון שלו בבני המשפחה, וכתוצאה מכך גם על השקט הנפשי של הבעלים. ישנם מספר עקרונות מנחים ויתרונות רבים לשימוש בשיטות החיוביות: האילוף והטיפול ההתנהגותי מבוססים על המוטיבציה של הכלב ללמוד – באמצעות תרגילים ומשחקים מהנים, רותמים את הכלב לתהליך הלימוד. הכלב הופך למשתף פעולה מבחירה ומרצון ולא מתוך כפייה, כאב או פחד. התעמקות בתהליכי למידה של כלבים, הבנת שפת הגוף, הצרכים, הרצונות והרגשות שלהם. הדרך חשובה לא פחות מאשר התוצאה הסופית, לכן משקיעים מאמצים במציאת פתרונות שלא יפגעו בקשר בין הבעלים לכלב, אלא יחזקו אותו ויעמיקו אותו. מתרכזים בלסמן לכלב מה כן לעשות במקום מה לא, כיוון שבד"כ בכל סיטואציה קיימות וריאציות רבות של התנהגויות לא רצויות, אך רק התנהגות אחת נכונה. מעודדים את הכלב לחשוב- הכלב לומד להציע התנהגויות רצויות באופן אוטומטי (התנהגויות דיפולט) לאחר שהבין אילו התנהגות משתלמות ומזכות אותו בדברים שהוא רוצה. השיטות מתאימות לכל הכלבים - קטנים, גדולים, גורים, מבוגרים, מוגבלים, חרדתיים, תוקפניים וכו'. כל בני הבית יכולים לקחת חלק בתהליך האילוף (גם ילדים ומבוגרים) וניתן ליישם את עקרונות השיטות בתחומי חיים רבים, בכללם יחסינו עם אנשים והסביבה. התקופה החשובה והקריטית ביותר בהתפתחותו החברתית (סוציאליזציה) של הגור מתרחשת בשלושה וחצי החודשים הראשונים לחייו. אם חושפים את הגור בצורה נעימה, מבוקרת והדרגתית לגורמים שונים בתקופה זו, סביר מאד שהוא יגדל ויהפוך להיות כלב חברותי, חיובי ורגוע. חשוב מאד לבצע כל חשיפה בצורה חיובית ובהדרגה, להיות סבלנים ורגועים, ולא פחות חשוב- לתגמל את הגור (חטיפי מזון, משחק) על התנהגות רגועה בקרבת הגורם אליו הוא נחשף. אם הגור נלחץ, להוריד הילוך. חשוב להבין שאם לא נחשוף אותו לגורמים אלו בתקופה קריטית זו, יכולה להיות לכך השפעה עצומה על מהלך חייו, בצורת הפרעות התנהגותיות שונות הבאות לידי ביטוי בעיקר בפחדים ואף תוקפנות כלפי הגורמים אליהם לא נחשף, כמו כן כלב שעבר היטב תהליך סוציאליזציה, ישים לב אליך כשתיתן לו פקודה בנוכחות אנשים או כלבים. כלב שלא עבר תהליך מספק, יהיה מוסח דעת (או מפוחד) מכדי לשמוע אותך בקרבת אנשים וכלבים. מכאן שסוציאליזציה היא כלי האילוף האפקטיבי ביותר לטווח הרחוק. רשימה הכרחית של הדברים אליהם צריך לחשוף את הגור: בני אדם מכל המינים, הצבעים, הגילאים, הגדלים ובעלי התוספות כזקן, מקל הליכה, כובע, תיק ומטריה... כלבים- משחקים מבוקרים עם גורים/כלבים מחוסנים ללא מחלות מדבקות. להימנע ממגע של גורים שלא סיימו את סדרת החיסונים, עם צואה של כלבים אחרים. לצאת רק עם רצועה כל עוד הגור לא מחוסן (ולא למד את לחזור אליכם בקריאה). מקומות שונים- בית, חצר, בתים של אחרים, גן שעשועים לילדים, מעלית, מדרגות, מכונית, אוטובוס, מספרת כלבים, וטרינר, רחוב... צלילים ורעשים- טלפון,פעמון דלת, ילדים משחקים, משאיות זבל, אוטובוסים, אופנועים, מכונת כביסה, סיר נופל, מחיאות כפיים, אנשים שרים בקול, שואב אבק, זיקוקים, רעמים, מכסחת דשא... משטחים שונים- עץ, בטון, חצץ, שטיח, פרקט, חול, מתכת, דשא, משטחים מתנדנדים, משטחים עם חורים... חפצים נייחים וחפצים בתנועה כגון אופניים, אנשים רצים, ילדים משחקים, שקיות מתעופפות ועוד ועוד... הרגלה למגע בכל חלקי הגוף- עם המון חיזוקים חיוביים וחטיפים טעימים: לדמות בדיקה וטרינרית ולבדוק כל איבר: אוזניים, פה, שיניים, כל אחת מכפות הרגליים, זנב, נגיעה בקולר, החזקת הראש בין כפות הידיים ועוד ועוד. וכן הרגלה לשגרת טיפוח: הברשה, גזירת ציפורניים... יום שמח לכם ולכלב/ים שלכם ! |
מירב גמליאל- מאלפת ומטפלת התנהגותית לכלבים בשיטות מתקדמות. קטגוריות
All
|